אולי הכותרת לא תמשוך קוראים כמו שדניבוי מושך קטינות, אבל היי, לפחות אני כנה, לא כמו שאר האנשים בישרא :(
אוקי, קודם כל אגיד שאני מצטער שלא הגבתי בשני הפוסטים האחרונים שלי לכל התגובות. בזמן האחרון אני עצלן ממש, ואפילו עשיתי קטטר סתם כי אין לי זין ללכת להשתין. אז רק אגיד שקראתי את התגובות ואני אוהב את רובכם!
בתקווה אפסיק להיות שמוק ואמשיך להגיב שוב. אבל כנראה זה לא יקרה.
אוקי, אני רוצה להתחיל עם סיפור קצר שכתבתי:
שמוליק היה ילד טוב. אף פעם לא עשה בעיות, השקיע, והיה נחמד בכלליות. כל מי שהכיר אותו תמיד חזה לו עתיד ורוד. שמוליק היה חכם ותמיד עשה את הדבר הנכון.
עוד כשהיה בגן היה שפיץ בלגו, ובחטיבה אף אחד כמעט ולא הרביץ לו.
שמוליק היה ככל הילדים, חוץ מתכונה אחת שעשתה אותו טיפה שונה. שמוליק אהב להחדיר דברים לישבנו.
כל פעם שעשה דבר שכזה ושאלו אותו למה, ענה "הרקטום שלי זעק לצומי!".
יום אחד, בהיותו בן 16 בלבד, שמוליק טייל לו ברחובות תל אביב, תר אחרי תותים. שמוליק אהב תותים. בכל מקרה, כאשר היה בשוק ורכש לו תותים להנאתו, פגש שמוליק איש זקן עם מראה מיוסר. האיש הזקן ניגש אל שמוליק ולחש באוזנו "אני יודע שאתה רוכב על חדי קרן מלמטה, אני חושב שיש לי משהו שאולי תרצה"
שמוליק נדהם מהעובדה שאיש הזקן יודע עליו כל כך הרבה. "על מה אתה מדבר?" ענה שמוליק.
"אני אתן לך משהו שיאפשר לך לא לצאת יותר מהבית אף פעם. לא תרצה לצאת יותר. תיהיה מאושר. זה ידאג לעתיד שלך" אמר הזקן.
שמוליק לא הבין על מה מדובר - "אוקי, איפה זה?".
"תחזור אלי כשתיהיה בן 18" ענה הזקן, ומיד נעלם.
שמוליק לא יכול היה כבר לחכות שיהיה בן 18. הוא תהה בליבו על מה דיבר הזקן ולמה התכוון.
הימים עברו וחלפו, ושמוליק כמעט כבר הגיע לגיל הנכסף.
בבוקר של יום הולדתו ה-18, שמוליק קם כרגיל לבית הספר, אך במקום ללכת לבית הספר, רץ אץ לו אל השוק.
איש זקן: "לא היה לי ספק שתחזור"
שמוליק: "אוקי אוקי. איפה הדבר הזה?"
האיש הזקן שלף מתיקו דילדו ורוד וגדול
שמוליק: "וואו! זה הדילדו הכי יפה שראיתי!"
האיש הזקן: "הוא נהדר. קוראים לו ע.ת.ו.ד.ה. זה הדילדו הכי טוב בעולם"
שמוליק: "ע.ת.ו.ד.ה? מה זה השם הזה?"
האיש הזקן: "אלה ראשי תיבות, זה לא חשוב. אל תשאל שאלות, פשוט תגיד תודה וקח אותו"
האיש הזקן נעלם, ושמוליק נותר פעור פה ופעור רקטום עם הדילדו המיוחד בידיו.
שמוליק היה שמח ועליז, היה לו את הדילדו הכי טוב בעולם. הוא לא היה צריך עוד שום דבר בחיים שלו.
הימים הבאים היו הימים הכי טובים בחייו של שמוליק. כל בוקר, כל צהריים, וכל ערב, וכל זמן אחר בתכלס, הוא הלך לתיבה שלו, הוציא את הדילדו, ועינג את עצמו עד לדמעות של אושר. שמוליק לא ידע את נפשו מרוב שמחה.
עד ערב אחד, שהתחיל כמו כל הערבים. שמוליק הוציא את הדילדו מהתיבה, והחל לעשות את מה שהוא עושה.
אך פתאום, עיניו של שמוליק נפערו מכאב. הוא לא הבין מה קרה. כאב חד, כאב שהוא אף פעם לא חווה, הכאב הכי נורא בעולם, פילח את ישבנו. הוא הרגיש כאילו הדילדו הפך לסכין.
שמוליק ניסה להוציא את הדילדו מישבנו, אך ללא הועיל, כל ניסיון להוציא אותו גרר רק כאב גדול יותר. שמוליק לא הפסיק לדמם, ולא ידע מה לעשות.
שמוליק ישב שם בחדר, דימם למוות.
במקום אחר, באותו זמן, האיש הזקן ידע. זה קרה. הדילדו לא היה ככל דילדו רגיל. האיש הזקן לחץ על כפתור, ומה שקרה הוא שמהדילדו הנהדר כביכול, נשלפו 6 סכינים, שמכוונים בכיוון מנוגד לכיוון הכניסה של הדילדו, ככה שהוצאה שלו תיהיה בלתי אפשרית. האיש הזקן לחץ על הכפתור, וגזר את דינו של שמוליק.
-
בעניין אחר לגמרי.
גיליתי שאני משתפר בצבא וניהיה קצת פחות גרוע.
לפני שנתיים:
שיט. מ.צ. מה אני עושה? טוב נו, הכומתה בתיק שלי והדיסקית בכיס, אבל על הזין שלי, הוא לא יבחין בי!
שיט, מ.צ. כן הבחין בי.
"קצין! קצין!"
יש, הוא קורא לי קצין! אני קצין אמיתי!
טוב, נעצור.
עצרתי.
יש, הוא מצדיע לי!
יש, קיבלתי דו"ח
לפני שבוע:
שיט. מ.צ ליד הש.ג.
בעקרון אני תקין כמעט לגמרי, אני פשוט כיבסתי את הפטור זקן שלי אז זה טיפה בעייתי, ואין לי זין לקבל ד"וח.
טוב, ננסה לעבור.
שיט, מ.צ עצר אותי.
"תראה לי חוגר"
-"אהה....שיט. שכחתי את הארנק באוטו, אני אלך להביא אותו!"
"מה? רגע. עצור. תראה לי דיסקית"
אה...אוקי. מוציא את הדיסקית מהכיסוי, מחזיק אותה, מנסה להסתכל איזה שם יש עליה, כי אני בכלל לא בטוח שזה השם שלי. אוקי, זה השם שלי.
מ.צ. שמוק מנסה לקחת ממני את הדיסקית, בן של זונה.
"אה..אני צריך את הדיסקית."
אממ...חושב לשניה, בזמן ששנינו מנסים לאחוז בדיסקית.
זין, מושך ממנו את הדיסקית, מסתובב והולך משם, בזמן שמלש"בים חמודים מסתכלים עלי ומקבלים רושם רע על הצבא :(
פעם הבאה שאראה מ.צ מקווה שאזכור להגיד לשמוק להצדיע :(
כינוי:
לחשובעלכינויטובזהקקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
