השתנתי.מאוד.
אני כבר לא מורחת לק בצבע שחור ,אלא בצבע של נעלי בלט.
אני לא מתביישת ללכת עם טייץ.
אני פחות מבויישת בציבור.
אפילו לבשתי כובע גרב ורוד עם פרצוף של פנדה בבית הספר כדי להראות לעצמי שלא אכפת לי מה חושבים עלי.
אני מתחילה להיפתח ואני רוצה לשיר בחברה (קטנה,אבל עדיין חברה).
אני שומעת סגנונות שונים של מוזיקה. זאת אומרת ממש שונים.
אני לא מפחדת להודות שהורדתי במשקל.
אוקיי אולי עדיין יש לי את הפחד המטומטם הזה האומר שכשזר מסתכל עלי הרבה זמן הוא רוצה לעשות לי משהו נורא (אולי זה קשור לעבר שלי).
התחלתי לכתוב. שוב.
אולי אשיר לאמא שלי, שבחיים לא שמעה אותי מצייצת אפילו. אולי לא.
אני שוקלת לחזור ללמוד פיתוח קול. ואז אני נזכרת שהמצב הכספי של משפחתי הוא לא משהו...
התחלתי לקרוא. והמון.
יש לי רצון עז לבשל פתאום 0_0
הרושם הראשוני שאני משאירה על אחרים הוא יותר....טוב.
אבל..... אני עדיין מסמיקה בטירוף בכל מצב. ליד חברים, בכיתה, בשיעורי תיאטרון מול המורה שלי, ליד משפחתי, לבד, מול קהל קטן של אנשים.
זה עולה לי על העצבים ואני פשוט חייבת לתקן את ההסמקה המביכה הזאת כי זה נהפך לנטל כבד!
עזרה מישהו?
הפנדה - ששמחה שהיא השתנת ומקווה להשתנות לטובה ב2013.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LittleShyPanda
