היקום שלי.

מצחיק, השתמשתי בביטוי הזה פעמיים היום. לא משנה.

אז נגמר הסמסטר הראשון. טכנית, הוא נגמר אתמול. זה היה בהחלט שבוע כזה של סוף...כל השבוע שעברתי במסדרון שמעתי מחיאות כפיים מכל עבר, ובהחלט יש תחושה כזו של "חגיגיות". יצא לי לחשוב קצת לעומק על כל התקופה האחרונה.

דבר ראשון, זה דיי מדהים שלמדנו כל כך הרבה בשלושה חודשים. תחשבו על זה שנייה. כל שבוע לומדים כמויות עצומות של חומר, שאני לא יכולה לתאר לכם בכלל. מה זה תיכון? אני זוכרת שבשבוע הראשון של הלימודים למדנו ממש מעין "שפה חדשה". זה נשמע קצת מוזר, אבל זה היה ממש ככה. בעיקר בפיסיקה. בזבזתי כל כך הרבה שעות על רק להבין את מה שאני קוראת. לא האמנתי שה"שפה" הזאת תהיה שגורה בפי, כמעט באופן ברור מאליו. מבחינתי זה דיי מדהים. קטע מצחיק, המרצה סיפר שבשיעור הראשון שלו של פיסיקה כתבו על הלוח את הקואורדינטות הפולאריות (זה באמת מפחיד בפעם הראשונה) והוא דיי נבהל מהן, אז הוא הלך למזכירות כדי לעבור למשפטים. המזכירות היתה סגורה :)

דבר שני, האנשים. אני לא מאמינה שהצלחתי להסתדר בכלל מבחינה חברתית. מה שמדהים זה שכבר בשבוע הראשון הכרתי מסה של אנשים חדשים שאני שומרת איתם על קשר, פחות או יותר. יותר מזה, הצלחתי למצוא את האנשים שלי. כלומר, אנשים שאני ממש מתחברת אליהם באופן שקשה להסביר. כלומר, אנחנו בוכים יחד, צוחקים יחד, יוצאים יחד, ומדברים בצורה הכי פתוחה שיש, כאילו אנחנו מכירים כבר שנים.

אני תוהה מה זה אומר עליי. האם אני מתחברת לאנשים יותר מדי מהר? אני מקווה שלא.