היקום שלי.

"אם את תרצי לעסוק בקוונטים, כדאי שתדעי הסתברות."

אני לא יודעת למה, אבל אני עד היום לא שוכחת את זה, אולי כי כל התיכון ("כל"...זה היה בדיוק כמה חודשים אי שם בכיתה י') אני התלוננתי על הסתברות, ועכשיו בשבוע וחצי סיימנו את כל החומר של התיכון פחות או יותר. יאי לי. לא, זה לא לא נורא. זה בהחלט...אוקיי, מגעיל. 

יאפ. יש לי תרגיל להגיש מחר ולא התחלתי אותו. מצד שני, הלימודים מתחילים בשלוש

חשבתי על משהו. אני יודעת, אני יודעת..."לשלוח חיים בקנדי קראש לאנשים שאין להם חיים חוחוחוחו". אבל היי, תחשבו על זה ששני אנשים חסרי חיים שולחים אחד לשני חיים. או שזה חתיכת פרדוקס, או שמצאנו דרך לעשות אנרגיה מכלום :O

או שבמחשבה שלישית זו אנרגיה שלילית והיא מתקזזת. באסוש.

עוד נקודה ששכחתי להזכיר, ביקרתי בתיכון לאחרונה (ואפילו פעמיים בשבוע אחד, כי באתי לערב אמצע הממש מגניב של מגמת קולנוע. הייתם נפלאים פשוט, אם כבר לא שמעתם את זה ממני). כשסיפרתי למורים ראנדומליים שפגשתי שאני לומדת פיסיקה, הם הגיבו כך:

"וואוווווווו! בהצלחה!"

אבל מה שהם באמת התכוונו: "לול, אל תשכחי להכין את הווזלין."

[זה גם חוזר באופן רפיטיטיבי עם פקידים בבנק כשאני באה לשלם את השכ"ל]

נקודה, 

שמודה שהיא ממש אוהבת פוינטרים. ממש ממש, בלי שום ציניות. זה כזה מקסים.

[את הפרוייקט במחשבים אני אוהבת קצת פחות]