היקום שלי.

פעם ראשונה שאני כותבת פוסט באייפד. אה כן, הביאו לי אייפד. האמת שזה כלי פשוט מעולה ללימודים, אבל ממש. אני יכולה לקרוא באוטובוס PDFים בנוחות, בשיעורים, זה קל ודק ונוח לסחוב לכל מקום. ממליצה בחום לסטודנטים!

לעניינו.

יום שישי יצאתי עם חברות שלי. לפעמים אני באמת באמת צריכה את זה. באיזשהו שלב התחלתי פשוט לדמוע בבר, בספק אם שכרות היתה קשורה בזה. בכיתי על געגועים לאנשים, לתיכון, לשיחות הבאמת נורא קרובות האלו עם חברות שלי. אני לא חושבת שאני יכולה להתפרק ככה ולשחרר את הלחץ בפני אנשים אחרים כי זה פשוט לא אותו דבר.

אבל לפני הבר, ולפני האירועים הללו, הלכנו למסיבה. בחיי, אני לא הולכת עוד פעם למסיבות האלה. יותר מדי ידיים עברו על המותניים שלי, חברות שלי אשכרה עברו סוג של אונס. אני לא יודעת איך נתתי לעצמי להגיע לשם. יודעים מה? אני לא יודעת איך בחורים עושים את זה בעצמם. יכול להיות שאני נשמעת נורא תמימה ולא ממש נתקלתי באנשים כאלו, אבל אלוהים אדירים אין איזושהי טיפת כבוד? איך זה בכלל מרגיש בסדר לתפוס מישהי אליכם צמוד בלי לחשוב בכלל אם היא מעוניינת או לא? וואלה יש בנות שזורמות. וזה בסדר, אבל הרוב לא. אני לא בטוחה עד כמה מישהי היתה רוצה להיות מוכרחת להיצמד עור לעור עם מישהו, סתם כי הוא רצה פתאום. לא כל הבנות שם באו לשם למטרה הזאת. מובן שאח״כ חתכנו (ועוד כמה נשארו, באמת אין לי מושג למה).

באשר לעניין ישראבלוג. רבים הדברים שנאמרו ואין לי מה יותר מדי להוסיף חוץ מאת הברור מאליו - לסגור את ישראבלוג זה לעשות עוול לכל כך הרבה אנשים, בקטע של פגיעה אישית אפילו. יש כאן אנשים שבאמת באמת צריכים את המקום הזה כי במקום אחר לא ישמעו אותם. יש אנשים כמוני שצמחו לתוך הקהילה הזאת. באופן אישי אני נמצאת פה כשבע שנים, שבע שנים בהן תמיד ידעתי שיש לי מקום לכתוב בו את אשר עובר עליי ויש נושאים שאני לא יכולה לדבר עליהם עם אנשים שמכירים אותי, והמקום הזה נתן לי לפרוק כל כך הרבה רגשות וכאב בשנתיים האחרונות. כאן הכרתי מספר לא מבוטל של אנשים בעלי תחומי עניין דומים לשלי, מחשבות דומות לשלי, ובאופן כללי אנשים שהרגשתי בנוח לדבר איתם ולפרוק רגשות בצורה רגעית, כי סתם לא היה לי למי, מישהו שבאמת יבין או ידע מה עובר עליי. 

אני דיי שוקלת בחיוב את פרוייקט הצילום שנועד להציל את ישרא. לא יודעת עד כמה יעזור, אבל שווה לנסות. לא סגורה אם לעשות את זה אנונימי או לא, אבל יש מספר לא מבוטל של אנשים שקוראים כאן שיצא להם להכיר אותי באופן אישי. נראה.

נקודה, שמרגישה שהסמסטר חומק לה מבין הידיים. אפשר איכשהו לעצור את הזמן לרגע? פליז? :<