היקום שלי.

בשלושת הימים האחרונים התמלאתי מוטיבציה מטורפת. הורדתי חומרים, הכנתי הכל, ובאופן כללי הכנתי את עצמי נפשית לכך שאני אמורה באמת ללמוד, ובאמת להכין את תרגילי הבית שאני צריכה להגיש לאחר החופשה, וכן להשלים את השבועיים שבהם ישנתי\קראתי ספר בפרקים, כי ידעתי את החומר פחות או יותר. ככה באמת יתפנה לי זמן למועד ב' שפוטנציאלית אני לגמרי יכולה להוציא בו ציון סביר ולא סתם עובר. וגם אם זה יהיה עובר, הממוצע שלי יהיה קצת מעל 70, ומדור עתודה יהיו מרוצים ואני פחות, אבל זה לא באמת כל כך נורא.

מציאות: 

באמת התחלתי ללמוד. התחלתי לעשות את דוח הניסוי והפעם היתה לנו מדריכה פשוט מותק שדיי הסבירה מה צריך לעשות במפורש והתמלאתי במוטיבציה לעשות התאמה אחת נורמלית הסמסטר, ואז באתי להכניס את הנתונים למאטלב וגיליתי (שוב) שההתאמה שונאת אותי, אפילו שהייתי על מחשב עם ווינדואוס ולא לינוקס. 

התעצבנתי ותכננתי לקרוא ספר איזו חצי שעה כדי להירגע, ואז לחזור ללמוד. מפה לשם קראתי ספר כ-שש שעות (אבל סיימתי אותו!) ובזבזתי את הזמן שלי לגמרי.

יום אחרי אני שוב חשבתי שאלמד בצורה נאותה, ואז יצא שהתבטטתי. ההתבטטות נקטעה כשהלכתי לשופינג קטן עם אחותי (מוצלח, קניתי את הספר החדש של גיימן), אבא הסיע אותה לפסיכולוג ואני הצטרפתי לנסיעה שנהפכה לנסיעה לפלמחים לעבודה של אבא לצורך סידור כל השרתים כי עלולה להתרחש הפסקת חשמל. כשחזרנו הביתה ישבתי מתישהו בערב עוד קצת על דף-הנוסחאות-האוליטימטיבי-הורוד-משהו שאני מתכננת והתקדמתי בערך כמעט אפסילון.

אתמול אחרי שיחה של שעתיים עם אחותי שאני עדיין מנסה לעכל, התמודדתי עם פרקים ותרגיל הבית ואיכשהו סיימתי את כל אלו אי שם בלילה והתחלתי לקרוא את i, robot של אסימוב סוף כל סוף, גמורה מעייפות.

היום לא שונה במיוחד. 

אני מקווה ששבוע הבא אני אמצא את המוטיבציה ללמוד כי במקום להמשיך ולבזבז ככה את הזמן.

הנה אחד הדברים שעשיתי אתמול במקום ללמוד:

אני חושבת ששאול נבהל מהאייפד עצמו ולא מההשתקפות שלו. הוא דיי דביל בקטע הזה, כשמציבים אותו מול מראה הוא מתעלם מעצמו כאילו בכוונה. זה דיי מצחיק, למען האמת.

השבוע קיבלתי מתנה לפסח מהצבא בצורת מכתב מצחיק שאומר שיש לי טירונות בקיץ. באוגוסט, על שני מועדי ב' דיי רלוונטיים. קטע משעשע, יש סיכוי שמישהי שאני מכירה עלולה להיות אחת המכיות בטירונות הזאת.

האמת שתכננתי בחופש להתחיל לחזור לכושר כי לא עשיתי כלום מאז שהלימודים התחילו, ואני קצת התגעגעתי לזה. לא יודעת אם ישר אתחיל לרוץ (גם נקעתי את הברך שלי בצורה רצינית לפני חודש בערך ועדיין התחושה מוזרה כשאני מאמצת אותה יותר מדי). אולי הטירונות זו סיבה מספיק טובה, אפילו שזה רחוק. לא נורא, הגוף שלי יגיד תודה על זה אח"כ.  

אגב זה, ככל שעובר הזמן אני יותר ויותר חושבת ברצינות על טבעונות. אני אעדכן בהמשך. 

תמונה לא קשורה:

לפני כמה זמן באוניברסיטה סיכמתי עם חברה שלי שנכין bento box. אני חושבת שיצא לי מגניב, ולגמרי שכחתי להעלות אותה. 

טענו שהאוכל שלי היה טעים. yay לאלתורים מוצלחים!

נקודה, שחוזרת ללמוד אחרי שהוציאה את וידויי הסטודנטית הגרועה שלה. הו כן!