היקום שלי.

כמו שאמרתי לכם בפוסט הקודם, אני נסעתי בסופו של דבר להופעה של רדיוהד. היא היתה בפסטיבל לולהפאלוזה בברלין (חלום בפני עצמו להיות בפסטיבל הזה) וההופעה של רדיוהד היתה ממש ההופעה האחרונה בפסטיבל.

החוויה היתה מטריפה. הייתי בפסטיבלים בארץ בעבר ולא בחו״ל, זה היה שונה לגמרי. האנשים, התפאורה אפילו. הפעילויות שהיו בפסטיבל. הכל היה מדהים מדהים. אז כמה חוויות מההופעות (לא אחפור על כולן, הייתי בעשר הופעות בערך):

אחותי ואני הצלחנו לתפוס מקום דיי צמוד לקדמת הבמה בKings of Leon. זו היתה פעם ראשונה שלה להיות בהופעה צמוד כל כך לרמקולים אז היא קצת הזדעזעה מזה ובסוף התרגלה. שמחתי לשמוע שהם ניגנו גם שירים פחות מיינסטרימים מהאלבומים שלהם שאהבתי, ולהפתעתי לא הכרתי חצי מהשירים! כנראה התפספס במהלך השנים אלבום שלהם שלא שמעתי.

ההופעה של ה - Kaiser Chiefs היתה נהדרת. היא היתה בבמה האלטרנטיבית הקטנה יותר (לא עשה לזה חסד, כי היו מאלאנתלפים איש) והכל הרגיש נורא קרוב. הם היו מאוד חמודים ומשעשעים.

בין לבין ההופעות הלכנו לטייל בפארק. היו שם פעילויות בסימן קרקס. חוץ מזה, היה מצעד קטן וסטימפאנקי. בתור חובבת סטימפאנק ממש התלהבתי!! היה שם גם אוהל עם משחקי קרקס והכרתי שם ישראלית שתפעלה את אחד הדוכנים. זה היה משעשע. חוץ מזה, זכיתי שם בקעקוע מים של ילדים של לולהפאלוזה. שמעו, החרא הזה השתכלל!! כמעט שבועיים נשאר עליי!! 

ולגראנד פינלה - ההופעה של רדיוהד. שמרנו מקום יחסית קרוב לבמה איזה 4 ומשהו שעות מראש. ההופעה לפני על הבמה הזו היתה של James Blake, שאני בטוחה שהוא הושפע מרדיוהד. בקצרה: הוא מנגן מוזיקה אלקטרונית בלייב. אהבתי את זה. 

הציפייה להופעה של רדיוהד היתה מורטת עצבים. דבר ראשון, איך שנגמרה ההופעה לפני, פתאום מלא מלא אנשים דחפו אותנו. הם היו ממש חצופים!! הערנו להם הרבה והם בשלהם, טוענים שזה נהוג ושנקבל את זה (איך זה נראה להם הגיוני לדחוף פיזית אנשים ולא לתת להם מרחב לעמוד בקושי, גם לא לנשום?).

כמובן שאיך שראיתי את ג׳וני עולה לבמה הכל נשכח והאדרנלין עלה. בחיי, לא התרגשתי ככה בשום סיטואציה ב21 וחצי שנות חיי. כולנו ידענו את שלושת השירים הראשונים לפחות. מה שטוב ברדיוהד, זה שההמשך לא צפוי. בשיר השני, Daydreaming, התחלתי לבכות מהתרגשות. לא ציפיתי שזה יקרה. בכיתי עוד פעמיים ב - No Surprises וב - Karma Police שהם ניגנו ממש בסוף. עצרתי את עצמי מלבכות עוד כמה פעמים במהלך ההופעה. הייתי, ועדיין אחרי שההופעה נגמרה, overwhelmed לגמרי. 

אני יכולה להגיד שהם ניגנו את כל הפייבוריטים שלי לאורך השנים ששמעתי אותם, מה שעוד עורר את ההתרגשות, כי לכל פייבוריט כזה מוצמדת איזושהי חווית נוסטלגיה כזו או אחרת. מה שכן, איכשהו כל הבוקר של ההופעה וגם אחרי שחזרנו למלון (!) זמזמתי לעצמי את Myxomatosis שבכלל לא היה בהופעה.

אז יצא שבשבוע אחד הגשמתי שתי משאלות חיים: לעשות תואר בפיסיקה, ולהיות בהופעה של רדיוהד. כן, גם איכשהו סיימתי את התואר (71 בקוונטים 2! אני באמת מאושרת מזה!). יום שני הקרוב יש לי טקס חזרה לשירות, ושלשום דיברתי עם הרע״ן במקום אליו שובצתי בסופו של דבר. הרבה דברים מרגשים בבת אחת. איך מכילים הכל?

ספטמבר 16׳, אתה חודש מוטרף!

נקודה.