היקום שלי.

פעם ראשונה שאני כותבת פוסט באייפד. אה כן, הביאו לי אייפד. האמת שזה כלי פשוט מעולה ללימודים, אבל ממש. אני יכולה לקרוא באוטובוס PDFים בנוחות, בשיעורים, זה קל ודק ונוח לסחוב לכל מקום. ממליצה בחום לסטודנטים!

לעניינו.

יום שישי יצאתי עם חברות שלי. לפעמים אני באמת באמת צריכה את זה. באיזשהו שלב התחלתי פשוט לדמוע בבר, בספק אם שכרות היתה קשורה בזה. בכיתי על געגועים לאנשים, לתיכון, לשיחות הבאמת נורא קרובות האלו עם חברות שלי. אני לא חושבת שאני יכולה להתפרק ככה ולשחרר את הלחץ בפני אנשים אחרים כי זה פשוט לא אותו דבר.

אבל לפני הבר, ולפני האירועים הללו, הלכנו למסיבה. בחיי, אני לא הולכת עוד פעם למסיבות האלה. יותר מדי ידיים עברו על המותניים שלי, חברות שלי אשכרה עברו סוג של אונס. אני לא יודעת איך נתתי לעצמי להגיע לשם. יודעים מה? אני לא יודעת איך בחורים עושים את זה בעצמם. יכול להיות שאני נשמעת נורא תמימה ולא ממש נתקלתי באנשים כאלו, אבל אלוהים אדירים אין איזושהי טיפת כבוד? איך זה בכלל מרגיש בסדר לתפוס מישהי אליכם צמוד בלי לחשוב בכלל אם היא מעוניינת או לא? וואלה יש בנות שזורמות. וזה בסדר, אבל הרוב לא. אני לא בטוחה עד כמה מישהי היתה רוצה להיות מוכרחת להיצמד עור לעור עם מישהו, סתם כי הוא רצה פתאום. לא כל הבנות שם באו לשם למטרה הזאת. מובן שאח״כ חתכנו (ועוד כמה נשארו, באמת אין לי מושג למה).

באשר לעניין ישראבלוג. רבים הדברים שנאמרו ואין לי מה יותר מדי להוסיף חוץ מאת הברור מאליו - לסגור את ישראבלוג זה לעשות עוול לכל כך הרבה אנשים, בקטע של פגיעה אישית אפילו. יש כאן אנשים שבאמת באמת צריכים את המקום הזה כי במקום אחר לא ישמעו אותם. יש אנשים כמוני שצמחו לתוך הקהילה הזאת. באופן אישי אני נמצאת פה כשבע שנים, שבע שנים בהן תמיד ידעתי שיש לי מקום לכתוב בו את אשר עובר עליי ויש נושאים שאני לא יכולה לדבר עליהם עם אנשים שמכירים אותי, והמקום הזה נתן לי לפרוק כל כך הרבה רגשות וכאב בשנתיים האחרונות. כאן הכרתי מספר לא מבוטל של אנשים בעלי תחומי עניין דומים לשלי, מחשבות דומות לשלי, ובאופן כללי אנשים שהרגשתי בנוח לדבר איתם ולפרוק רגשות בצורה רגעית, כי סתם לא היה לי למי, מישהו שבאמת יבין או ידע מה עובר עליי. 

אני דיי שוקלת בחיוב את פרוייקט הצילום שנועד להציל את ישרא. לא יודעת עד כמה יעזור, אבל שווה לנסות. לא סגורה אם לעשות את זה אנונימי או לא, אבל יש מספר לא מבוטל של אנשים שקוראים כאן שיצא להם להכיר אותי באופן אישי. נראה.

נקודה, שמרגישה שהסמסטר חומק לה מבין הידיים. אפשר איכשהו לעצור את הזמן לרגע? פליז? :<

כשהייתי קטנה הייתי ילדת ספרים. הייתי הולכת לספריה, לוקחת ספר, מסיימת אותו ומחזירה אותו למחרת, ועל הדרך לוקחת ספר נוסף. זה המשיך ככה עד לחטיבה וגם קצת לתיכון, אבל בשלב מסויים זה התחיל להדרדר. היו ספרים שלא הצלחתי לגמור, לפעמים הייתי קוראת ספר עמודים על גבי עמודים ומילים היו פשוט יוצאות החוצה מהראש בלי להישאר שם.  בחטיבה התחלתי לקרוא ספרי מדע פופולארי ואיתם הצלחתי להסתדר, וגם במהלך התיכון קראתי אותם, אבל בקושי הצלחתי לקרוא רומנים כמו שצריך. מפה לשם ספרים התחילו להצטבר בבית, ומצאתי את עצמי קונה ספרים רבים לי ולאחותי אבל בלי שיהיה לי חשק או זמן להציץ בהם, כך שיצא שמדי פעם הייתי קוראת פרקים פה ושם בספרי מדע פופולארי, אבל לא קוראת רומן רציני מההתחלה עד הסוף.

הבטחתי לעצמי שכשאתגייס (או אתעתד, בהתחשב במצב הנוכחי) אני אקח ספרים ובאמת אתמיד בקריאה שלהם, ואז הלימודים הכו בי והבנתי שיש לי זמן לבערך...כלום. באמת באמת כלום. למעשה כרגע אני אמורה לבכות מול המאטלב שיקבל את אחת הפונקציות מני רבות שתקעתי לו ובמקביל לנסות לכתוב את הדוח הכושל שצריך להיות מוגש מחר, אבל אני כותבת את המילים האלה במקום. 

לפני הלימודים לא הצלחתי לנצל את הזמן כמו שצריך. הייתי שורפת זמן רב (מה שלמדתי לעשות נפלא ביב'. אני חושבת שלא יצא לי להגיד את זה פה, אבל אני מצטערת שלא לקחתי קורס חדו"א או פיסיקה בפתוחה בזמן התיכון כי לגמרי היה לי זמן לזה), ולא ידעתי לנצל את שפע הזמן שלי כראוי. היום אני קצת יותר טובה בזה. בתור אחת שלא הצליחה לעשות כלום בנסיעה באוטובוס חוץ מלהישקע בתוך מוזיקה טובה, למדתי לישון (ככה זה שיש לפחות שני לילות לבנים בשבוע) ולקרוא באוטובוס (כי אשכרה צריך ללמוד את החומר כדי להבין...משהו). אפילו לעשות תרגילים! (כי לילות לבנים לא מספיקים. על מי אני עובדת, אני אפילו לא מספיקה לסיים תרגילים באופן ראוי ומלא.)

בכל אופן, בשבועיים האחרונים יוצא לקרוא ספר באוטובוס. לא מדע פופולארי, לא חומר לימודי. ספר. וזה נפלא. אני עדיין בקצב איטי כי אין לי מספיק זמן באמת לקרוא ונסיעות אוטובוס כן צריכות להיות מנוצלות לפעמים ללימודים אחרים, אבל אני מספיקה 20-30 עמודים בנסיעה. לפעמים בהרצאות אני מגניבה קריאה לתוך הספר (למעשה, שלשום הייתי בהרצאה שאת חלקה השני אני דיי ידעתי וזכרתי מהתיכון\דברים דיי אלמנטריים אז קראתי את הספר בזמן הזה).

מה שמשמח אותי הוא שאני מתמידה, ואני באמת מרגישה שאני עושה משהו בשביל הנשמה שלי, שדיי נדרסה שוב ושוב, והוטחה בזעם על הרצפה, חטפה מכות וקיבלה שריטות מחתולים רעבים חסרי רחמים בחצי השנה האחרונה. 

נושא אחר לגמרי.

אני לא יודעת איך זה קרה, אבל זה קרה בצורה נורא טבעית. פתאום כשהתחיל סמסטר ב' הכרתי מלא אנשים. כלומר, היו לי קודם חברים דיי קבועים באוניברסיטה (ואחת מהם הכרתי שנה לפני הלימודים), ופתאום נוספו חדשים. כלומר, זה גם לא אנשים שאני סה"כ אומרת להם שלום במסדרון ואז מנסה להתאמץ להיזכר דקות ארוכות מה השם שלהם. אני חושבת שזה אולי כי חלק מהם לוקחים איתי עכשיו קורסים לראשונה. אולי זה בגלל ההימצאות התדירה שלי במעבדה של המתמטיקאים. למען האמת, אני אפילו חושבת שזה שילוב של השניים.

גם אתמול הכרתי הרבה כימאים. באמת תהיתי לעצמי לאן הם נעלמו בפקולטה...

דרך אגב, ביום ראשון יכולתי לבוא לכנס אנימה רק בשעה 2-3 בערך כי הייתה לי את האזכרה של סבתא בבוקר, ובאמת תכננתי לבוא בשעות האלו לכנס, ואז חברה שלי (במקרה אותה אחת שהזכרתי בפסקה למעלה) התקשרה אליי ואמרה לי שאי אפשר להיכנס בכלל, כי המקום מלא ויש כמות מספקת של אנשים בחוץ שיכולה למלא את המקום שוב. ושוב. חבר שלנו חיכה שעתיים בתור להיכנס והצליח, יום אחרי כן שמענו באוניברסיטה על סיפורים חלוציים של אנשים שנכנסו בלי כרטיס. ממזרים.

נקודה, שעכשיו באמת חוזרת למאטלב. meh.

כל שנה דודים שלי באים ממוסקבה בערך בפורים. אולי יום אחד אני אספר (או אכתוב, בעצם) את הסיפור המלא.

בכל אופן, אחרי שדודים שלי ירדו מהמטוס: לא 'שלום' לא 'התגעגענו', לא 'מה שלומך'...."וואו את באמת נראית פיסיקאית!"

אני תוהה אם אני צריכה להיעלב או לא.

אני בכנס אנימה בראשון (דאבל משמעות חברים, דאבל משמעות). האמת שהשנה הולכים להיות המון אנשים שאני מכירה (מהבלוגוספירה, מהתיכון\מראשון, מהאונ'...לא נראה לי יש פה ועוד בעצם), שזה דיי נחמד. 

אם מישהו כאן מתכוון לבוא, let me know. התכנון היה לבוא בתחפושת togepi, אבל אין לי זמן להכין אחת אז אני אאלתר משהו. כן.

אולי אשלוף את הטארדיס מהבוידעם.

נקודה, שיצרה לעצמה אשליה שהיא סטודנטית טובה השבוע, כשבפועל היא דיי עשתה פאשלות. שבוע הבא יהיה טוב יותר? אני מקווה שכן.