היקום שלי.

אני אדם עסוק.

עבר עליי המון בחודש האחרון. אני חושבת שזה בעיקר מכבש הפיסיקה הגדול שרצה למחוץ אותי חזק לאדמה ולהשאיר אותי נכה, בלי לזרוק לי איזו פרוטזה לתמיכה. כבר מתקרבים לסוף הסמסטר ולתקופת המבחנים ואני לאט לאט מתחילה לקלוט את זה (תוך הכחשה בלתי פוסקת). המבחן הראשון הוא בהסתברות, שזה לא קורס כזה נורא אבל החומר שלו עוד לא זורם אצלי טוב וחברים ממתמטיקה אמרו לי שהמרצה עושה בחינות קשות. אוי לי.

מעולם לא אהבתי הסתברות. גם בתיכון כשלמדנו בחרתי מראש לא ללמוד את זה לבחינת הבגרות, אפילו שפה ושם היו לי הברקות (שהפתיעו אותי לגמרי) לגבי שאלות שהמורה והתלמידים האחרים לא הצליחו לפתור. ניסיתי להתמודד עם פוביית ההסתברות שלי ראש בראש והיה נדמה שהיא טיפה חלפה כשהתחלתי להתעניין קצת יותר בקוונטים בתיכון, אבל היא חזרה ובגדול. יהיה טוב?

האמת שבדיוק חברה מהלימודים הביאה לי ספר ממש מקסים שיוצא לי להציץ לתוכו לפעמים ואני קוראת אותו בטיפין טיפין. זהו ספר המדע הפופולארי הראשון שאני קוראת מאז שהתחלתי את הלימודים, ובמובן מסויים זה מרגיש כמו איזושהי הרפייה. 

מה שכן, קורס שעד תחילת הסמסטר חשבתי שהוא אבוד לחלוטין ושהולך להיות פשוט זוועה ולמה לעזאזל, התברר להיות סימפטי במובנים מסויימים כשנופל לך האסימון. אני ואלקטרומגנטיות ככה חברות עכשיו (דמיינו שאני מצמידה שתי אצבעות, או משהו כזה), ולפעמים היא אוהבת לשטות בי אבל כשהיא עושה את זה אני מצליחה איכשהו לרסן אותה. עם הזמן הנוסחאות המוזרות האלה שהבנתי-ולא הבנתי בו"ז במהלך הסמסטר מתבררות לי יותר והפיסיקה שלהן יותר זורמת לי ואלוהים אדירים זו הרגשה מעולה. זה לא אומר שהצלחתי להשתלט על הקורס לגמרי ושהתרגיל האחרון שהגשתי לא גרם לי לרצות למרוט כל שערה ושערה בגוף שלי ללא רחמים, אבל אני מרגישה יותר בטוחה לגביו.

קורס אחר שעצבן אותי נורא היה ממפי"ס. דהיינו, אלגברה ליניארית. לפחות זה מה שלומדים עכשיו. נכון שזה קל והכל, אבל השתעממתי כל כך בשיעורים שלו ורק רציתי שיגמרו עם כמה שהמרצה הזה פשוט נחמד נורא. מה שכן, איך שהתחלתי לסכם לבד דברים התחילו לזרום בקצב והבנתי כמה שהשטויות האלה פשוטות. 

בקשר לקורסים האחרים אני קצת פחות דואגת...חוץ ממעבדה. מעבדה זה תמיד נטל מדאיג ואני וחברה שלי נורא מוכשרות בלהוציא ציונים בינוניים.

ואיך לא, שלשום היה יום הסטודנט! היה פשוט אדיר. בהתחלה הגעתי והייתי אמורה להיפגש עם חברה שלי ב-12 וכשהתקשרתי היא בכלל לא יצאה מהבית כי היא לא הרגישה טוב. נכנסתי בבאסה לאונ', ואז נתקלתי בחברה אחרת וזרמנו יחד להופעה של בלקן ביט בוקס (שהיתה ממש טובה!). 

אח"כ הלכתי לבמה של המוזיקה האלטרנטיבית ונתקלתי בעוד חברים מהלימודים ואז גם עוד חברים שלי ממתמטיקה באו וזה היה ממש נחמד. בהמשך היום, סקימבגו אותנו (מלשון - scumbag) בטירוף באזור של הבריכה באוניברסיטה ואני לגמרי לא חוזרת לשם. מה שכן, המשך היום היה ממש אדיר כי הייתי בערך בכל ההופעות

הו, וקרה דבר דיי מצחיק כשהסתובבנו בדוכנים.

אנחנו ראינו שתי בחורות ליד דוכן כזה של תכשיטי זהב, והן שמו על עצמן סוג של כתרי זהב כאלה ואז אחת מהן אמרה "בואי נעשה סלפוש!!".

צחקתי חזק כשראיתי את זה

נקודה, מנסה להעביר לכם תחושות ושטויות אחרות, לאוו דווקא בהצלחה.

(ח"ח למי שקרא את הפוסט המאוד עמוס וחסר הפיקוס. אחד הדברים שגיליתי על עצמי מאז שהתחלתי ללמוד זה שיש לי בעיות קשב וריכוז נוראיות. איך שרדתי את כל שנותיי במע' החינוך ככה?)

*התמונות: החתול שלי, מעין יער אורבני קטן שנראה מהסוג-של-מרפסת של הבית שלי, פרח החומוס הראשון של אבא.