היקום שלי.

אני רציתי למצוא משהו ספציפי שכתבתי לפני שנים בבלוג (ולא מצאתי אותו אז אני מניחה שזה נגנז) ובדרך, כשחיפשתי, קראתי את כל הכתבים הישנים שלי. כמה זיכרונות, רובם קשים. האזעקה הראשונה שהיתה בראשון, אותה הופעה מדהימה שנגמרה עם שיחת טלפון שלא אשכח בערך כל החיים שלי...

לפעמים זה נחמד להעלות דברים מהעבר. זה פותח איזשהו חלון לתוך עצמך מפעם. מראה לך מי היית, מה חשבת. אני חייבת להגיד שאהבתי את עצמי מפעם. זה ישמע קצת נרקיסיסטי, אבל כשקראתי דברים שכתבתי מלפני שנתיים חייכתי וחשבתי לעצמי "וואי, זו בחורה אדירה!".

אל תתרגלו ללוקסוס הזה של שני פוסטים בשבוע. קורה.

לפני חודשיים~ הבאנו אלינו חתלתול קטן הביתה. אחותי היתה חוזרת מבית הספר ורואה אותו ללא אמא לצידו. יום אחד באתי איתה לראות אותו, והחלטתי שניקח אותו הביתה לטפל בו. הוא היה תשוש ורזה, מלוכלך. היום המצב שונה לגמרי. הוא חתלתול שמח ופעיל במיוחד, ואני מקווה שבקרוב נמסור אותו (אולי אפילו לחבר של אבא שלי) כי שאול מאוד סובל ממנו. הוא מכה אותו ונוזף בו ללא הפסקה, מבקש לרדת למטה, ועל הדרך מנשנש את הדשא של השכנים. אולי הוא לא ירוק יותר, אבל הוא בהחלט טעים יותר(?).

^שונרא! כן, אני אשמה עם השם הזה.

^יצור חמוד שבא ללמוד איתי יחסות פרטית באיזה לילה אחד. הוא ממש מקסים.

שלשום הייתי בנמל תל אביב. לא היו אזעקות ושטויות כאלה ואחרות, והים היה מדהים ורגוע. רק היה חסר בגד ים וזה היה יכול להיות מושלם.

^זה דווקא צולם עם האייפד.

כפי שאמרתי לפני כמה זמן, אני מנסה להיות טבעונית. כל פעם שיוצא לי לספר על זה לאנשים הם מרימים גבה, ומנסים להבין למה לעזאזל אני עושה את זה. הסיבה שאני עושה את זה היא נטו בגלל המצפון האישי שלי. אני לא מרגישה נעים ובנוח כשאני מכניסה בשר לפה, מפעם לפעם כשאני אוכלת חביתה כל מה שעולה לי לראש זה "פאק. אכלתי עכשיו מחזור של תרנגולת." והתחושות האלו ליוו אותי מהילדות. התחלתי לחשוב על זה ברצינות בשנה-שנתיים האחרונות, ורק בחודשיים האחרונים לקחתי את העניין ברצינות, מאוחר מדי לצערי. עם זאת, אני לא חושבת שאני טבעונית לגמרי, או שפשוט יקח לי זמן לעשות את המעבר המוחלט. למעשה, המעבר גם לא מאוד קשה עבורי, כי אני כמעט ולא אוכלת מוצרי חלב כלשהם, אז לוותר עליהם לא היתה בעיה (טוב, אולי קצת בעיה עם טוסטים והחלב בקפה).

איכשהו גם תמיד טענו שאני נראית כמו תל אביבית-שמאלנית-לוחמת-זכויות-בע"ח, אז אני מניחה שלפחות עכשיו גם תהיה לגיטימציה לכך (הכל בהומור, כמובן). אני באופן כללי ממש נגד הטפה בנושאים האלה, לדעתי כל אחד צריך לחיות לפי מה שנראה לו. מה שכן, הפגנות נגד תעשיית הבשר לגיטימיות בעיני, כי זה לדעתי משהו שצריך להפריע לכל בני האדם, בלי קשר להיותם טבעונים או לא. מצד שני, אני כל כך שונאת טבעונים שמנסים לפלוש לצלחותיהם "הלא-מוסריות" של אנשים אחרים...ואני אעצור פה, אני לא באמת אפתח את הדיון הזה.

מה שכן, זה יהיה מעניין לשמור על הטבעונות בטירונות חודש הבא. אני אקח את זה בתור אתגר

ולסיום - בחודש האחרון פתחתי טבעת חדשה לכל חובבי המדעים המדוייקים באשר הם. לא מצאתי טבעת כזאת, אז הכנתי בעצמי. מוזמנים להצטרף :)

במהלך כל אותם שבועיים בהם שלושת הבנים היו נעדרים גם אני קיוויתי. משהו בי חשב שאולי הם כן ימצאו חיים והאמהות שלהם יוכלו לישון סוף סוף בשקט. כשידעו אותי שמצאו אותם ללא רוח חיים, חשתי צער וקצת כעס, אבל במחשבה שנייה - הם חזרו בסוף הביתה. הם אצלנו. כמעט צפוי שזה מה שהיה קורה, אבל לפחות אנחנו יודעים מה קרה איתם והיכן הם נמצאים.

אני לא מצפה שיהיה באמת שלום עולמי. אני לא מצפה שיתקיים עולם אוטופי בו יהודים וערבים מדלגים יד ביד ברחובות העיר העתיקה בירושלים, ואני לא מצפה שערבים ויהודים יחיו יחד זה לצד זה, מעורבבים אחד בתוך השני, ללא מעט מתיחות ואקווארדנס,

אבל אנחנו צריכים להבין שכולנו בני אדם. ונכון שהיה ויכוח אי אז לפני עשרות שנים, ומשום אנשים ממשיכים את זה, ומושכים את זה עוד ועוד.

דיי. נמאס מהמשחק הילדותי הזה של ״שלי-שלך״. נמאס מכל אותם אנשים שבטוחים שכל ערבי שהם רואים ברחוב רוצח וזה הזמן לסקול אותו באבנים ולגרום לו לסבול. חלילה אני טוענת שגושים מסויימים בצד השני בסדר. אותם רוצחים ורודנים - הם אלה שדורשים טיפול. להם מגיע עונש וייסורים.

אני לפעמים רואה פרסומים, פוסטים ותגובות של אנשים ואני נגעלת קצת. איך אפשר להיות כאלה עיוורים ולא מבינים? אתם מסתכלים על עצמכם? אתם לא פחות טובים מהם. 

ברוח פרקים (הלך סביר+, תודה), בואו נשנה כולנו פאזה ונהפוך לחתולים.