יומנה של אומפה-לומפה.

לאחר יום שקט שהניב מסקנה של, "אולי זה נפסק כאן," ביום השלישי לעמוד ענן,

היום הרביעי למבצע עמוד ענן סתר את המסקנה הזאת בעוד אזעקה מטלטלת ושוברת שגרה.

החלטתי שאם האזעקה סתרה את מסקנות האתמול, כך גם אני. החלטתי להתאפס על עצמי, לנשום עמוק - ולהישאר רגועה.

רצנו למטבח, הפעם לא היה לנו כל כך זמן לקחת דברים. אני ״עשיתי שיעורים״ באותו הזמן (זה במירכאות בגלל שסתם שיחקתי בפלאפון),

אחותי הייתה במקלחת. אחותי השנייה ואחי הקטן שיחקו עם אבא, ואמא - כרגיל, במטבח.

אזעקה. הפעם חשבתי מהר, את הדוגמה לכל הקטנים. את תפחדי - הם יבינו שהמצב מפחיד ושעליהם לפחד. החלטתי להתעשת ולעשות את זה נכון.

רצנו למטבח. ואז פתאום קלטתי - אחותי באמבטיה לעזאזל! דפקתי לה בדלת בהיסטריה והיא יצאה החוצה חצי לבושה עם מגבת.

הגוף רועד. כולם מצתופפים במטבח. האזעקה יותר ארוכה משלשום.

בום ראשון. בום שני. האזעקה עדיין נמשכת. בום שלישי.

האזעקה סוף סוף נגמרת. כולם משותקים עד סוף עשר הדקות הארוכות, המלחיצות והאיומות האלו.

מחליפים לחדשות. מדווחים על אזעקה בראשון. לא אומרים כלום על 3 הבומים המלחיצים האלה.

עריכות בקרוב. אומפה לומפה.