יומנה של אומפה-לומפה.

האח שלי.

הנסיך הקטן שלי.

הילד היפהפה שלי, הפרואני הקטן.

בבית חולים עכשיו. עם אבא ואמא.

הרגשה שאי אפשר לתאר.

העובר שהתפתח בציפייה להיות תינוק ומשם גדל לילד בוגר שהכניס הומור כשאף אחד אחר לא יכל.

הוא בבית חולים כי נתפס לו הצוואר וזה כואב לו. המתח הוא בלתי נסבל, פה בבית של סבתא.

ידענו שהוא לא יכול להיות במוקד כ'כ הרבה זמן. ובכל זאת קיווינו שהכל הסתדר.

לא ידעו מה יש לו במוקד. הצילום לא נתן תוצאות ברורות. עכשיו מנסים להבין מה יש לו, במיון.

בא לי לצרוח אבל אני חייבת להתאפק. ולהתפלל שהכל בסדר איתו עכשיו. שלא יתאשפז. שבבקשה הכל יסתדר. בבקשה.