וואו, כל כך התגעגעתי לבלוג
לא שכחתי אף פסיק מכאן ומהקוראים שהיו לי ואני מקווה שהחופש יקנה לי עוד זמן לכתוב פרקים בבלוג סיפורים (הפרק הקרוב מוכן לי בטיוטות),
אבל אני בהחלט מאמינה שהבלוג זקוק לשינוי מהותי. בעיצוב (הפעם אני מתכננת משהו יותר אופטימי), בתוכן, בכתיבה, בתדירות העדכון כאן, בהכל.
ועכשיו לפוסט האמיתי.
ההוויאן, או כמו שם הקוד שאני ושאקי (חברה שלי, החכמה של הכיתה) נתנו לו - הפופקורן, (אל תשאלו למה קראנו לו ככה. פשוט אל.)
ואני נמצאים במצב רגיש מאוד.
כל כך קשה לי במצב הזה. אני מתה על שאקי. היא אולי אפילו החברה הכי טובה שלי ואני אוהבת אותה מאוד.
הבעיה היא כאן - שאקי לומדת בתכנית כזאת למחוננים, בה גם ההוויאן לומד. יש להם כל מיני אחוות כאלה של המחוננים שהם עושים בשיעורים שם
וכשאני מסתובבת איתם אני פשוט לא מרגישה שייכת. עכשיו, אני לא יכולה לבוא להוויאן לבד כי שאקי היא הגשר שלי.
אבל הגשר הזה מאוד שביר כי אני חושדת שההוויאן אוהב את שאקי. אסור לי לקנא ואסור לי להרוס לשאקי כי היא זאת שהכי עזרה לי איתו
ואין לי מושג אם הוא באמת אוהב אותה, אבל היא תמימה מאוד ולא עושה שום דבר רע.
בקיצור, משולש.
אני ♥-> <-?ההוויאן?-> שאקי
חרא של דבר.
הלוואי ומחר ההוויאן ייכתוב לי בסמס את מי הוא אוהב כי נמאס לי מהמצב הזה.
אני יודעת שאני אפגע אם הוא יאהב את שאקי ואני לא יוכל להסתכל לאף אחד מהם בעיניים אחר כך אבל אני סובלת בחוסר הידיעה הזה
כי אני פשוט אוהבת את ההוויאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
