לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

...And here, at last, I discover a strange truth


"בדיוק כך! לא הבחנת, אף על פי שעיניך ראו הכל. וזו בדיוק הטענה שלי. אני, למשל, יודע שישנן שבע-עשרה מדרגות, כיוון שגם ראיתי אותן וגם הבחנתי בהן." -שרלוק הולמס; שערורייה בבוהמיה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2012    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2012

ברקים ורעמים - חלק 3// השקט שלפני הסערה


החלק הזה הוא חלק שלא היה בתכנון בדואט בין הפוסטים הללו:

ברקים ורעמים - חלק 1
ברקים ורעמים - חלק 2 


אבל...זה נושא שלא מיציתי אותו. כיאה לי, בכל אופן.


הפוסט הזה יהיה קצר בתכלית לעומת קודמיו, כי הנושא השלישי לא הכי מקושר לנושא שדנתי עליו בחלקים הקודמים ב'דואט שהפך לטרילוגיה'.


האם הלב יודע מכאוב?

האם הוא יכול להעיד על הרהורים קשים שהשכל הישר לא הצליח לפענח?


אני מנסה להביט מעבר לרגשות, מעבר למחשבות ואולי להגיע למקום שבו התשובות מונחות.

אני לא מחפש אותן במקום אשר נמצא מחוצה לי. אם כן, היכן אסתכל?


משתדל אני לעקוב אחרי דרישותיו של ליבי ואולי להיענות להן.

אולי זהו השקט של לפני הסערה. הגוף שלי מכין אותי לקראת הסופה שעלולה להתרחש בחוץ בקרוב. ממש בקרוב.


לא הייתי קורא למצב שלי 'אובד עצות', אבל אני מסוגל לחוש בשינויים באוויר, לראות מרחוק את הבזקי הסערה, לשמוע את הדי (=הד) הסופה.

אולי אני מחכה לקשת בענן שתבוא בעקבות הרעם האחרון, שתאיר באור עדין את השמיים לאחר מופע האימים של הברק.


מהי אותה קשת לה אני מחכה, ולמה אני מחכה לה כ"כ הרבה זמן? אני רוצה שליבי ידע מנוח, שמוחי יחדל מלעסוק באופן חוזר ושב באותם עניינים של הלב.

שמחזור גופי ישוב על כנו. למה ליבי אינו מקבל את מבוקשו? היכן הקשת שתרגיע את תרעומותיו? היכן הנחמה הפרוטא שהוא רוצה להשיג?

 




[A storm is coming. All I want is to look somewhere over the rainbow,

to find the solace I'm due]

(בתמונה - סופת ברקים בניו זילנד)

 

מאמין אני בלב שלם שהמצב ישתנה. בעזרתי או לא בעזרתי. לעולם יש סדר טבעי ואם עליי לתת לו בּוּסְט, זה מה שאעשה.

העולם מחפש איזון. אם עליי לקחת חלק פעיל בשינוי שבלאו הכי יחול עלי, אני אוודא שכל הצדדים יוודעו למצב.

 

השבוע האחרון גרם לי להבין כמה דברים חשובים על עצמי. הבנתי, שאם אני רוצה לשמור על האושר שלי - שדרך אגב, תמיד מתחיל ונגמר בראש (כשאנחנו עושים דברים שאנחנו אוהבים, לדוגמה) - עליי לגרום לאנשים להבין שישנו שינוי. אני לא מנסה לכפות את השינוי על המציאות מהסיבה הפשוטה - אני עשיתי שינוי ואנשים צריכים להסתגל אליו או להתנדף.


שיפנימו. אני לא מוכן לתת לדברים לעבור לידי בעודם משאירים שובל של רפש ואני צריך לנקות אותו.

החלטתי לקחת את המצב שלי בידיים ולהביא לשינוי.


יחי האושר שבדברים הקטנים. מי ייתן שהאושר לא יהיה ארעי וכי אדע איך למצוא אותו ברגעי החושך. 

 




נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 8/9/2012 19:42   בקטגוריות החיים, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  אשף הסודות גמביט

בן: 30

Skype:  תבקשו, תקבלו :) 

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאשף הסודות גמביט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אשף הסודות גמביט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)