...And here, at last, I discover a strange truth

לעיתים, כל מה שנחוץ לאדם היא כתף להישען עליה. 

זה כל מה שדרוש.

נימוס אלמנטרי? יבוא עם הזמן.

כבוד הדדי? יירכש עם הזמן.

אמון? יווצר עם הזמן.

אך...החום האנושי? הכרח לקרבה.

הדרך בה החלטתי לפסוע עלולה להביא לשינויים דרסטיים בחיי - אך עליי להיות החלטי. אם בחרתי בדרך האושר, עליי לנסות לחבר הכל באמצעות יחס חם ואוהב. יושר. בלב גלוי ושלם. בלי חרטות. 

הקרבה תבוא עם ההפגנות ההדדיות. זה קשה לשני הצדדים, זה מתקיל עבור שניהם. 

עם זאת, זה עדיף על הריחוק. עדיף להסתכן ולשים את כל הקלפים על השולחן ולקוות שהא"ס לב מסתתר מתחת לאחד מין הקלפים. כי על החום האנושי אנחנו יוצרים קשרים. את כל סוגי הקשרים.

אני מאושר בדרך שבחרתי בה, אך האושר שיבוא מין ההליכה לאורכו של השביל יציף אותי בשלבים.

עתה, אני מאושר. גם מהבחירה וגם מין התוצאות. אולי השינוי שהחלטתי לעשות מתחיל להשפיע על אנשים. עליי לקוות שמין הבחירות שלי יקרו רק דברים טובים. וגם אם נראה שזה לא טוב - הכל לטובה. 

מאושר. ואף אחד לא ייקח זאת ממני.

וכמו שאני תמיד אומר - השינוי מתחיל כאן.