מסתכל אני דרך זכוכית מגדלת על העולם שמסביבי. רואה דרכה - ומתבונן.
אני מבחין בכל הפרטים הקטנים שמסביב בחדרי: הספרים הרבים, בינהם הטרילוגיה המחודשת של שרלוק הולמס (ירוק, אדום, תכול). אנציקלופדיית "אמונת המתנקש/Assassin's Creed".
ספרי לימוד הנערמים ליד מחשבי, האור הבוהק מעל ראשי.
זכוכית מגדלת היא, אמנם, אך חושיי האחרים מתחדדים גם הם; המוסיקה שמתנגנת ברקע ממקור לא ידוע - ספק דמיוני ספק מסָפַּק טכנולוגיה כלשהו. קולות של שמחה ואושר בוקעים מהחדר הסמוך, אולי אלו אחיי אשר מבלים בשעות הפנאי שלהם יחדיו?
אני רואה...חדר. חדר עם ארבעה קירות, וגם דלת! חדר שלם בכללותו על כל תוכנו; ארון אטום ובתוכו דברים השמורים לשגרת היומיום וגם דברים למקרים מיוחדים. שני חלונות גדולים ויפים, מוגפים בחלקם בתריס ו...וילונות מתנוססים, מתערבלים בקמטים שלהם.
ראיתי עד הלום את השידה בחדרי, אך מעולם לא הבחנתי בכל הקווים המתפתלים של העץ ממנו הם עשוים. מפותלים-מפותלים, ארוכים ויפים, כאילו לעולם לא יבואו אל קיצם. כאילו יד אמן משחה אותם עם מברשת עדינה על משטח קשיח זה.
והתמונות. הו, רבות הן! גדולות וקטנות, תמונות נוף ותמונות אנשים. נצרו הן את אותם רגעים קסומים בחיי. צבעוניים ו...מיוחדים! כאילו נתלשו מין אלבום החיים שלי ועתה הם מקיפים אותי ביופים ובתוכנם. מי היה מאמין?
הרצפה נדמית כשלמה. אריחים-אריחים משובצים בסדר מופתי אחד אחר השני, זה לצד זה, מרצפים הם את רצפת חדרי הקט. עשויות ללא חת. מושלמות ללא פגם. יציבות וחזקות. נותנות לי את ההרגשה כי אני יכול לעמוד בבטחה בלי שום חשש.
אותם חלונות אשר הופיעו בחדרי משדרות את מראם של השמיים הורודים. צבעי הלילה השחורים מחפשים את הפירצה שהמאור הגדול אולי פספס. מקור החיים היא אותה שמש. הצבעים הורודים של השקיעה החמה מאירים את ליבי בנהור גדול ויפיפה. הו, כמה שאותו אור מהפנט.
המרצדת/מובייל עשויה הקריסטלים שובר את אותן קרני אור אחרונות של השקיעה. כל הצבעים פרוסים לנגד עיניי עתה! בוהקים הם כמו עיניי החומות בזוהר החלש של הבוקר.
מחפש אני עתה את המראה בחדרי. מסתכל סביב, אך לא מצאתיה.
סורק את הבית, היתכן שאין מראה?
והינה, נפל האסימון.
מצחיק, אך עם זאת מפתיע. הסתכלתי כל הזמן על עצמי במראה.
נדוש הוא הסיפור, אך ההסתכלות הפכה להתבוננות. הסתכלתי לנבכי נפשי, לפיתולי מוחי. ראיתי - וגם הבחנתי.
הקדשתי לעצמי ולו כמה דקות - והינה הפלא. למדתי על עצמי דברים חדשים. ראיתי את עצמי - כשיקוף של אנוכי.
מה אני מנסה לומר בעצם?
למדתי היום דבר חדש. אפשר לראות את העולם וכן את עצמינו באותו אור, דרך אותו פילטר קבוע בחיינו, אך עומדת לרשותנו גם האפשרות הנוספת והיא לבחון את עצמינו. לראות אל נפשינו. ללמוד להכיר את עצמינו יותר טוב. לעמוד על תכונותיו, על הייחודיות שלנו, על האהבות והתשוקות שלנו.
הדברים הטרוויאלים ביותר יכולים להיות אבני הדרך בחיינו. מעין תחושת ז'מה וו אשר מעידה על הפיספוס הגדול בכל יום שעובר.
תלמדו לאהוב את עצמיכם. תעריכו פעם בשבוע את תכונותיכם. תאמדו את כמות הפעמים שהסתכלתם על עצמיכם בראי. מי יודע, אולי תסתכלו דרך "הראי של הנפש" ותהיה לכם הזדמנות פז להבין עצמכם ולהבחין בדברים חדשים או ישנים אשר נדמו כלא היו מעולם.
[העולם דרך העיניים של האדם. A Clue: NOT my eye >.<.]
(מתוך: Robin Hood: BBC)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט