בדרך כלל, בתקופה הזו של השנה, למילה "אקרוסטיכון" יש הקשר אחר - הופעתו במזמור/פיוט "אדון הסליחות" - יום הכיפורים.
אך החלטתי לנסות ולראות - האם אפשר לשייך תחום סיפרותי~לשוני זה על יחסים בין בני אדם - הרי זוהי מהות אחת מני רבות של יום הכיפורים - אדם המבקש את מחילת רעהו.
במקבצים-מקבצים אציג אותיות ועליהן - היחסים התואמים.
אכפתיות.
אותה נטייה של אדם אחד לגלות אמפתיה כלפי אדם אחר וכן להקשיב למצבו וצרכיו ובהתאם - לנהוג בו בצורה אדיבה ומתחשבת.
להראות נכונות לעזרה, נכונות להקשיב - זהו סוד האכפתיות. האם אדם מסויים חשוב לך? אם כן, האם אכפת לך ממנו באותה מידה שהוא חשוב לך?
חברויות יש לטפח ויחסים - לשמר, ולא רק חברויות; ביחסים עם אנשים, תנהגו בהם באדיבות למען התכלית של האכפתיות - הפגנת אותו רגש אמפתי מעיד כי מעבר לכך שאותו אדם נגע לליבך ואתה מרגיש צורך להראות נכונות בכל צורה שהיא, האכפתיות מקרבת אנשים, לעומת סלידה, אשר גורמת לריחוק ולבסוף - להתרחקות.
ביסוס.
כל קשר בין אדם לחברו עוסק ביחסים. יחסים טובים, אשר מועדים להמשיך ולהתקיים, חייבים בביסוס. הביסוס יבטיח קשר טוב, חזק ועמיד וכן הוא מטהר את החיבור בין שני אנשים, ותוצריו הם פתיחות והבנה הדדית. נכון, לא כל יחסים עתידם להגיע למקום הזה, אך יחסים אשר מתוכננים לזמן הרחוק או שעתידים להיות אינטרקציות רבות עם אנשים - חשוב לבסס קשרים קיימים ומי יודע - אולי יצא מזה משהו טוב לשני הצדדים. יחסים מבוססים הם אינם יחסים שטחיים ועל כן - הם בעלי חשיבות וערך עם מקום להתפתח מבחינת היחסים השוררים בין השניים.
גדוּלָה.
איך גדולה קשורה ליחסים בין אדם לחברו? הגדולה שלנו להודות במעשינו או בטעויתנו וכן לדעת למחול ולנהוג בצורה נעלה - זוהי הגדולה האמיתית של אדם. אין זה חשוב אם ישנו קשר בין שני אנשים - הגדולה שלנו בתור יצורים תבוניים הוא גילוי הבנה. גילוי אכפתיות. הגדולה האמיתית - לדעת להניח לאגואיזם בצד ולפעול בשם האלטרואיזם כי הרי - מה יישאר לנו בתור בני אדם החיים בחברת בני אדם אחרים אם נתחיל לנהוג בבוז ובאטימות כלפי חברינו או בכלל - האנשים שמסביבנו?
דרך ארץ.
נימוסים ונועם הליכות הראויים והמקובלים לחברה בה אנו חיים - זהו המפתח האמיתי ליחסים טובים ובריאים. אפשר להתייחס לאדם כמו לזבל, לרמוס אותו, לנהוג בו ביחס מזלזל או אפילו, במינימום, לכבד את נוכחותו - אך מה זה יעיד עלינו? מה זה יעיד על היכולת שלנו לנהוג בקרב אנשים? ובתוך החברה עצמה? לא סתם אמרו "דרך ארץ קדמה לתורה" - אדם אשר אינו נוהג בדרך ארץ עם הסובבים אותו - מה שווה כל החוכמה והתבונה שלו? על אנשים שכאלו אומרים: "לא מדובשו ולא מעוקצו". לנהוג בנימוס ובנועם הליכות זה ה-א"ב של היחסים בין אישיים.
הקשבה.
להיות קשובים לצרכי האדם. להיות קשוב לבקשותיו, למאוויו, לכבד אותו כאדם. אנשים לא מחפשים הרבה, פרט שיקשיבו להם. אמנם לפסיכולוגים יש הכשרה מקצועית לשאול את השאלות הנכונות, אך מעבר לכך שהם מדויקים בעצותיהם - בראש ובראשונה הם קשובים. לדעת מתי להפסיק לעסוק בעצמינו ולהתחיל להתעניין בזולתנו - זוהי ההקשבה האמיתית. לא לתת עצות מחוכמות ומועילות או לדעת להכווין למקום הנכון, לא לא. מספיק שהאדם שממול רואה כי מקדישים לו זמן ומקשיבים לרחשי ליבו - זה כל מה שלעיתים צריך.
וולוּנְטָרִיות.
(=של התנדבות, מתוך רצון טוב).
לעשות למען האחר מתוך רצון טוב. אבל לא כזה אשר רק נועד לרצות את האחר - כזה שבא מתוך רצון אמיתי להירתם ולהיות לעזר. אנשים יודעים מתי נחמדים איתם ומתי לא - מתי מנסים לעשות בשביל להיראות ולא למען העזרה עצמה. עזרה שכזו גובלת ב"עין תחת עין" נטו. מעבר לכל ההילה האגואיסטית שאופפת אותנו, חיוני (=ויטלי) שנפעל מתוך רצון טוב למען טובתם של הסובבים אותנו. יחסים בין אישיים אינם רואים בעין יפה פעולות אשר נעשות למען "הדדיות כפויה" או "כְפִיוּת טובה" כי, אם כן, למה נעשתה? מהי התכלית? אם אתם עוזרים - עשו זאת מתוך רצון טוב. ההדיות תנבע מין המעשה בעצמה, מבלי שתצטרכו לזרז את הגעתה.
וזהו המקבץ הראשון. בהמשך אביא את שאר המקבצים לקראת בוא יום הכיפורים. יש זמן ^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט