מריבות.
הן תמיד מקוממות - הן את הצד הפוגע והן את הצד הנפגע.
לעיתים - הן הדדיות ושני הצדדים גם פוגעים וגם חשים פגועים באותה המידה.
מריבות. הן תמיד גורמות לי לחשוב.
האם מה שעשיתי היה נכון? האם מה שעשיתי היה מתאים בסיטואציה בה הוא התרחש? האם יכולתי להתנהל יותר טוב בתוך המריבה?
אבל דבר אחד בטוח הוא שאני חושב אחרי המריבות. חושב עלי, חושב על הצד הנפגע, למרות שלפעמים אני לא יודע שאני פוגע ועל כן - הצד הנפגע מיידע אותי בנדון פעם ב... - תלוי עד כמה הקשר שלו איתי חשוב לי או לחלופין: עד כמה חשוב לו להגיד לי שעשיתי משהו שפגע בו ושמא טעיתי.
אז מעל במה זו אני רוצה להתנ... נראה לכם?!
כל מי שפגעתי בו ישר מחלתי מכבודי והלכתי להתנצל. טוב, כמעט מיד. (לפעמים צריך לתת למוח להירגע מהמריבה ולתת למצב 'להתבשל' טיפה לפני שאני נוגס בו בשנית).
על כל פנים, תמיד הלכתי להתנצל אחרי שפגעתי באותו בנאדם ולאחר מכן - עשיתי עם עצמי חשבון נפש (להבדיל מיום הכיפורים, אני עושה חשבון נפש כל השנה ולא רק ביום הזה).
חשבון הנפש הזה גרם לי לתהות על קנקני: האם אני עשיתי טעות? האם יכול להיות שנהגתי שלא כיאה ליד חבריי ומשפחתי, או שמא זוהי תחושה סובייקטיבית של הנפגעים והם נפגעים ממעשי אשר בעיניי אינם אלא רק "מקרה רנדומלי".
אז מעל במה זו אני רוצה להודות לכל האנשים שפגעתי בהם.
לא כי נהנתי לפגוע בכם, חלילה, אלא כי גרמתם לי לחשוב על עצמי בצורה שנחקקת בתודעה והביאה אותי לפעול אחרת במקרים דומים.
תודה שפקחתם את עיניי ובחלק מין המקרים - הבאתם לידיעתי את הדברים הפוגעניים שעשיתי או שאמרתי או לחלופין: מה שלא עשיתי או מה שלא אמרתי.
תודה שגרמתם לי להבין משהו על עצמי ועל הערכים שאני רואה לנכון לעשות בהם שימוש בקרב אנשים, על ההתנהגות שלי ועל הצורך לעדנה, בעת הצורך.
תודה שאכפת לכם ממני וקיבלתם את סליחתי ויותר מזה - תודה שאמרתם לי שטעיתי, שנהגתי לא בכבוד, שאמרתי דברים שאינם היו במקום ובכללי - תודה שראיתם לנכון לשתף אותי בזה ולא לקפוץ למסקנות פזיזות ואולי כתוצאה מזה הייתם מחליטים לנתק קשר או לעשות פרצופים, מה שיותר נגיש. תודה שהייתם כנים עימי.
כל האנשים שפגעתי בכם - או שלא הייתה לכם מספיק תעוזה להגיד לי שנפגעתם ממשהו שעשיתי, על אף שלא ראיתי בו ככה או שהחלטתם שצריך לגדוע את הקשר באיבו ולהיפרד בידידות (או בפנים זעופות. תלוי על מי אנחנו מדברים "^^).
כל האנשים שפגעתי בכם - בידיעתי כי פגעתי, לא היססתי ואמרתי לכם זאת או שהיה לכם אכפת ויידעתם אותי ואני מצאתי לנכון לנסח את המילים הראויות על מנת להביע את סליחתי מעומק ליבי.
תודה.
[לא לעשות כלום כבר עשיתי שנה שעברה. הגיע הזמן לחדש קצת את הרשימה XD]
השנה החלטתי להתמקד בבלש האהוב עלי ובזיכיון החביב עלי:
שרלוק הולמס וAC, בהתאמה.
יהיה הרבה זמן לערער על תוכְנִי ולחשוב טיפה על האנשים שפגעתי בהם - אבל לא ידעתי על כך.
שהצום יעבור בשלום ותזכרו: פיקוח נפש דוחה תורה. אם בחרתם לצום והצום מעיב עליכם בריאותית - אל תהססו לשבור אותו. הבריאות שלכם יותר חשובה ועדיף להפסיק את הצום מאשר להגיע לסופו ומיד לאחר מכן לעלות על ניידת לבי"ח. לא נעים.
[א"ס בשביל הנפש. קובייה בשביל הרעיון. Assassin's Creed בשביל ההשקפה. שרלוק בשביל ההתבוננות]
אז לכל מי שצם - צום קל ושתפיקו ממנו את המיטב!
א"ס ♠
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט