שבת היא תמיד עת לנוח, להירגע, להישען אחורה ולהתבונן על השמש של סופ"ש.
השבת הזו ספציפית לא הייתה הכי שלווה שבעולם (ככה זה כשצריך להדביק פערים סגנון עבודות בי"ס).
מבחן באנגלית שעומד להתרחש מחר - השני מתוך שלושה שנערכתי לקראתם - ייתרחש מחר.
עמוס-עמוס, קדחתני עד אין-קץ ובכל זאת - בשבת המקשרת לשבוע הזה הצלחתי להגיע למסקנה פשוטה משיחות אקראיות ששמעתי:
"לעולם לא תוכלו לקבוע משהו נחרץ לפני שתתחילו לספור."
החלטות הרות גורל קמות ונופלות כשאנחנו מתמכרים למחשבה נטו בלי להתחשב בפרמטרים אחרים שיותר קריטיים.
אנשים מסיקים מסקנות לפי מראה עיניים בלבד, לפי חזות הדברים בלי לבחון את הקנקן, בלי לספור.
פרשנות היא אחלה, מחשבה עצמאית היא מבורכת, אבל...להטיל פור על סמך מראה חיצוני בלי להתחיל לעסוק בדברים המדויקים יותר יניב רק חוסר תאימות, תסכול ובלבול במקרה הטוב ובמקרה הרע - הרס של יסודות שנבנו בעמל כפיים רב והשחטת יחסים בין-אישיים.
במקום לשמוע - הקשיבו; במקום לראות - התבוננו; במקום לשפוט - בחנו.
"מראה עיניים תמיד מטעה כשהוא מוצב מול האצבעות המורמות."
יש את ההיגיון הבריא. בריא על שום מה? משום שהוא לוקח בחשבון דברים בסיסיים שנמצאים מול העיניים ובאמצעות חיבור הנקודות הנכונות בקווים מקשרים, מסקנות בלתי נמנעות מוסקות ביתר-קלות.
רבים מהאנשים נוטים לחשוב שהם משתמשים בהיגיון הבריא והם פועלים בלב שלם אחריהם. "האידאולוגיה הפנימית" שלהם מטשטשת ברוב המקרים, אך היו מקרים בהם הוא גם התעוות.
מחשבה? יופי.
היגיון? נהדר.
מסקנות? על-הכיפאק.
הגיע הזמן להתחיל להשתמש בעוד חלק במוח ששמו "קריאת המציאות בשטח" ו"סקירת המצב ששורר" לפני שמתחילים לבנות ארמונות הבנויים מחול בשעת הגאות. חול וגאות? כי הם יתפרקו ברגע בודד.
יום שבת עמוס ומסקנות. יותר מזה לא יכולתי לבקש 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט