לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

...And here, at last, I discover a strange truth


"בדיוק כך! לא הבחנת, אף על פי שעיניך ראו הכל. וזו בדיוק הטענה שלי. אני, למשל, יודע שישנן שבע-עשרה מדרגות, כיוון שגם ראיתי אותן וגם הבחנתי בהן." -שרלוק הולמס; שערורייה בבוהמיה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2016    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

העולם דרך זכוכית מגדלת, או ש...


מסתכל אני דרך זכוכית מגדלת על העולם שמסביבי. רואה דרכה - ומתבונן.

אני מבחין בכל הפרטים הקטנים שמסביב בחדרי: הספרים הרבים, בינהם הטרילוגיה המחודשת של שרלוק הולמס (ירוק, אדום, תכול). אנציקלופדיית "אמונת המתנקש/Assassin's Creed". 

ספרי לימוד הנערמים ליד מחשבי, האור הבוהק מעל ראשי.


זכוכית מגדלת היא, אמנם, אך חושיי האחרים מתחדדים גם הם; המוסיקה שמתנגנת ברקע ממקור לא ידוע - ספק דמיוני ספק מסָפַּק טכנולוגיה כלשהו. קולות של שמחה ואושר בוקעים מהחדר הסמוך, אולי אלו אחיי אשר מבלים בשעות הפנאי שלהם יחדיו?


אני רואה...חדר. חדר עם ארבעה קירות, וגם דלת! חדר שלם בכללותו על כל תוכנו; ארון אטום ובתוכו דברים השמורים לשגרת היומיום וגם דברים למקרים מיוחדים. שני חלונות גדולים ויפים, מוגפים בחלקם בתריס ו...וילונות מתנוססים, מתערבלים בקמטים שלהם. 

ראיתי עד הלום את השידה בחדרי, אך מעולם לא הבחנתי בכל הקווים המתפתלים של העץ ממנו הם עשוים. מפותלים-מפותלים, ארוכים ויפים, כאילו לעולם לא יבואו אל קיצם. כאילו יד אמן משחה אותם עם מברשת עדינה על משטח קשיח זה. 


והתמונות. הו, רבות הן! גדולות וקטנות, תמונות נוף ותמונות אנשים. נצרו הן את אותם רגעים קסומים בחיי. צבעוניים ו...מיוחדים! כאילו נתלשו מין אלבום החיים שלי ועתה הם מקיפים אותי ביופים ובתוכנם. מי היה מאמין?

הרצפה נדמית כשלמה. אריחים-אריחים משובצים בסדר מופתי אחד אחר השני, זה לצד זה, מרצפים הם את רצפת חדרי הקט. עשויות ללא חת. מושלמות ללא פגם. יציבות וחזקות. נותנות לי את ההרגשה כי אני יכול לעמוד בבטחה בלי שום חשש.


אותם חלונות אשר הופיעו בחדרי משדרות את מראם של השמיים הורודים. צבעי הלילה השחורים מחפשים את הפירצה שהמאור הגדול אולי פספס. מקור החיים היא אותה שמש. הצבעים הורודים של השקיעה החמה מאירים את ליבי בנהור גדול ויפיפה. הו, כמה שאותו אור מהפנט.

המרצדת/מובייל עשויה הקריסטלים שובר את אותן קרני אור אחרונות של השקיעה. כל הצבעים פרוסים לנגד עיניי עתה! בוהקים הם כמו עיניי החומות בזוהר החלש של הבוקר.


מחפש אני עתה את המראה בחדרי. מסתכל סביב, אך לא מצאתיה.

סורק את הבית, היתכן שאין מראה?

והינה, נפל האסימון.

מצחיק, אך עם זאת מפתיע. הסתכלתי כל הזמן על עצמי במראה.

נדוש הוא הסיפור, אך ההסתכלות הפכה להתבוננות. הסתכלתי לנבכי נפשי, לפיתולי מוחי. ראיתי - וגם הבחנתי.

הקדשתי לעצמי ולו כמה דקות - והינה הפלא. למדתי על עצמי דברים חדשים. ראיתי את עצמי - כשיקוף של אנוכי.

 

מה אני מנסה לומר בעצם? 

למדתי היום דבר חדש. אפשר לראות את העולם וכן את עצמינו באותו אור, דרך אותו פילטר קבוע בחיינו, אך עומדת לרשותנו גם האפשרות הנוספת והיא לבחון את עצמינו. לראות אל נפשינו. ללמוד להכיר את עצמינו יותר טוב. לעמוד על תכונותיו, על הייחודיות שלנו, על האהבות והתשוקות שלנו.

הדברים הטרוויאלים ביותר יכולים להיות אבני הדרך בחיינו. מעין תחושת ז'מה וו אשר מעידה על הפיספוס הגדול בכל יום שעובר. 

תלמדו לאהוב את עצמיכם. תעריכו פעם בשבוע את תכונותיכם. תאמדו את כמות הפעמים שהסתכלתם על עצמיכם בראי. מי יודע, אולי תסתכלו דרך "הראי של הנפש" ותהיה לכם הזדמנות פז להבין עצמכם ולהבחין בדברים חדשים או ישנים אשר נדמו כלא היו מעולם. 



[העולם דרך העיניים של האדם. A Clue: NOT my eye >.<.]

(מתוך: Robin Hood: BBC)

 

 





נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 11/9/2012 20:06   בקטגוריות פרספקטיבה אחרת, סיפרותי, החיים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ההוא עם הגלימה השחורה ב-11/9/2012 20:30
 



מבחן התוצאה - כתיבה במעמד הבחינה


פסיכומטרי.

הסימולציה היום הוכיחה לי כי תרגול הכתיבה יכול לשפר פלאים את ההרגשה במהלך הבחינה.

אפשר לומר שאני נוטה לדעוך במהלך הבחינה ושום גורם מעורר לא יכול לתקן זאת. אבל ההרגשה כי הצלחתי לצלוח את מטלת הכתיבה בלי יד מפרכסת ועם הרבה תובנות שנשפכו מראשי אל הדף - רק הועילו לי.


כבר בעבר הייתי במעמד הכתיבה הזו. אימוץ העט/העיפרון לחיקי, ריפרוף קל ו'היידה! לעבודה!'. 


היום, למדתי על עצמי כמה דברים:

*אין דבר העומד בפני כוח הרצון. גמרתי לומר בליבי כי אצליח לסיים את מטלת הכתיבה-הכל-כך-קשה הזו לפני תום ה-30 הדקות שהוקצבו לכך. ואכן כך קרה.

*על כל נושא מוקרץ מאני-לא-אגיד-מהיכן אפשר לכתוב משהו. כל דבר. הכל תלוי עד כמה האדם הכותב פתוח לרעיונות.

*תרגול מאסיבי של כתיבה יכול רק להועיל. כמו כאן בבלוג הזה, לדוגמה.

*אפשר לשמור על כתיבה אחידה לאורך מטלת הכתיבה בלי לאבד את העשתונות.


הסימולציה עצמה? עברה בסדר גמור. שיפרתי ב4% מהסימולציה הקודמת - ועכשיו אני יודע היכן נקודות החוזק שלי והיכן אני צריך לשים את הדגש בשבוע הקרוב.


לא הנושא הכי אידאלי לדבר עליו, אבל אחרי החששות שהצטברו בי לקראת אותו מבחן-בוחֶן - אני מרגיש כי הכתיבה כאן היא סוג של פריקת כל עול שנאגר בי. 

לכתוב על הכתיבה. אירוני משהו.

 

על כל פנים, יום נחמד מאוד עבר עלי. 

ואכן - הצלחתי להסיק תובנות מין היום הזה. משתכלל מרגע לרגע. ועדיין מאושר.

 

"בכוחן של המילים להפוך ציור לאלף מילים, עכבר לפיל וחלום נושן לשיר."

ואכן, שורות אלו ,אשר ריצדו לנגד עיניי כמעין חיזיון, הומחזו עתה למילים. ^^

אירוניה, מישהו?

 




נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 10/9/2012 22:40   בקטגוריות החיים, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ברקים ורעמים - חלק 3// השקט שלפני הסערה


החלק הזה הוא חלק שלא היה בתכנון בדואט בין הפוסטים הללו:

ברקים ורעמים - חלק 1
ברקים ורעמים - חלק 2 


אבל...זה נושא שלא מיציתי אותו. כיאה לי, בכל אופן.


הפוסט הזה יהיה קצר בתכלית לעומת קודמיו, כי הנושא השלישי לא הכי מקושר לנושא שדנתי עליו בחלקים הקודמים ב'דואט שהפך לטרילוגיה'.


האם הלב יודע מכאוב?

האם הוא יכול להעיד על הרהורים קשים שהשכל הישר לא הצליח לפענח?


אני מנסה להביט מעבר לרגשות, מעבר למחשבות ואולי להגיע למקום שבו התשובות מונחות.

אני לא מחפש אותן במקום אשר נמצא מחוצה לי. אם כן, היכן אסתכל?


משתדל אני לעקוב אחרי דרישותיו של ליבי ואולי להיענות להן.

אולי זהו השקט של לפני הסערה. הגוף שלי מכין אותי לקראת הסופה שעלולה להתרחש בחוץ בקרוב. ממש בקרוב.


לא הייתי קורא למצב שלי 'אובד עצות', אבל אני מסוגל לחוש בשינויים באוויר, לראות מרחוק את הבזקי הסערה, לשמוע את הדי (=הד) הסופה.

אולי אני מחכה לקשת בענן שתבוא בעקבות הרעם האחרון, שתאיר באור עדין את השמיים לאחר מופע האימים של הברק.


מהי אותה קשת לה אני מחכה, ולמה אני מחכה לה כ"כ הרבה זמן? אני רוצה שליבי ידע מנוח, שמוחי יחדל מלעסוק באופן חוזר ושב באותם עניינים של הלב.

שמחזור גופי ישוב על כנו. למה ליבי אינו מקבל את מבוקשו? היכן הקשת שתרגיע את תרעומותיו? היכן הנחמה הפרוטא שהוא רוצה להשיג?

 




[A storm is coming. All I want is to look somewhere over the rainbow,

to find the solace I'm due]

(בתמונה - סופת ברקים בניו זילנד)

 

מאמין אני בלב שלם שהמצב ישתנה. בעזרתי או לא בעזרתי. לעולם יש סדר טבעי ואם עליי לתת לו בּוּסְט, זה מה שאעשה.

העולם מחפש איזון. אם עליי לקחת חלק פעיל בשינוי שבלאו הכי יחול עלי, אני אוודא שכל הצדדים יוודעו למצב.

 

השבוע האחרון גרם לי להבין כמה דברים חשובים על עצמי. הבנתי, שאם אני רוצה לשמור על האושר שלי - שדרך אגב, תמיד מתחיל ונגמר בראש (כשאנחנו עושים דברים שאנחנו אוהבים, לדוגמה) - עליי לגרום לאנשים להבין שישנו שינוי. אני לא מנסה לכפות את השינוי על המציאות מהסיבה הפשוטה - אני עשיתי שינוי ואנשים צריכים להסתגל אליו או להתנדף.


שיפנימו. אני לא מוכן לתת לדברים לעבור לידי בעודם משאירים שובל של רפש ואני צריך לנקות אותו.

החלטתי לקחת את המצב שלי בידיים ולהביא לשינוי.


יחי האושר שבדברים הקטנים. מי ייתן שהאושר לא יהיה ארעי וכי אדע איך למצוא אותו ברגעי החושך. 

 




נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 8/9/2012 19:42   בקטגוריות החיים, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Trolling מסוג אחר - JKR מאתגרת לשונית


מה קורה כאשר רוצים להדגיש רעיון? לצרוב אותו בתודעתנו או פשוט - להתעלל לשונית במוחינו?


את זה:



[J.K. Rowling does some serious trolling]


כחלק מין הלמידה לקראת הפסיכומטרי הקרב, מצאתי באופן יעיל ומפתיע שיותר קל לזכור מילים אם מכניסים אותם למשפט מאותו סוג של טרולינג...


לדוגמה:

"The army commander has yelled to yield"

[~"מפקד הצבא צעק לסגת/להיכנע"]


משעשע לעשות שימוש בשפה יותר משיחות חולין. :D






נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 8/9/2012 00:32   בקטגוריות סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי:  אשף הסודות גמביט

בן: 30

Skype:  תבקשו, תקבלו :) 

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאשף הסודות גמביט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אשף הסודות גמביט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)