Be yourself, don't take anyone's shit, and never let them take you alive.

מתי היה היום שבו התחלת מחדש?
ומתי לעזאזל התגברת עלי?
אני מסתכלת במראה

ואני לא מתאימה לגוף שלי.

זה יותר מידי מכדי שאוכל
להכיל.

זה יותר מידי קשה לשבור את התא
שבו אני כלואה.

מהרגע הזה והלאה

אני משנה את הרגשות שלי.

מהרגע הזה והלאה

זה הזמן להתחיל להיות
מציאותית.

כי אני עדיין לא יודעת איך להתנהג.

לא יודעת מה לומר

עדיין יש בי את הצלקות, כאילו זה
היה אתמול.

אבל את ממזמן לא פה, המשכת
הלאה.

אני עדיין לא יודעת מאיפה להתחיל
למצוא את הדרך שלי,

עדיין מדברת עלייך כאילו זה
היה אתמול.

אבל את ממזמן לא פה, המשכת
הלאה.

אז איך הרמת את השברים?

אני בקושי רגילה לומר "אני"
במקום "אנחנו"

הרגשות האלה מציקות לי בלב

כשאני רואה אותך איתה ולא איתי.

לא, אני לא יכולה להמשיך לחשוב שתחזרי.

לא.

כי זה לא עניני לדעת איפה את.

לא.

זה הולך להיות קשה,

כי אני צריכה לרצות להמשיך הלאה.

זה הולך להיות קשה,

כי למרות איך שאני מרגישה, אני צריכה
להתחיל להיות מציאותית.

כי את כבר ממזמן עזבת
והמשכת הלאה..