Happy, but maybe not ?

אני הולכת והוא לא עוזב אותי .

כל דבר שאני עושה הוא עושה אחרי .

הוא מסתכל עליי ,

צוחק , מצביע , בוכה , משפיל , כועס , עצבני .

לא נותן לי שנייה אחת לברוח ממנו !

אז אני מתחילה לרוץ , 

מנסה לברוח ,

שיתן לי רק רגע אחד של שקט ,

רגע קטן שבו אני אוכל לבכות 

מבלי שישפטו אותי .

מבלי שיגלגלו עניים .

רגע קטן בו אני אוכל להישבר ,

ללא קהל המחכה לרגע שבו אני אתעצבן ואצרח ,

לרגע בו אני אתחיל לבכות ...

ואני ממשיכה לרוץ .

והוא לצידי מחקה כל תנועה .

הוא מכיר אותי טוב יותר מכולם ,

כי הוא שם כל הזמן .

מסתכל עליי במבט בוחן ,

מכפות רגליי עד לראשי ,

הוא מצביע עליי ואני מצביעה אליו 

מבקשת ממנו בטון הכי אמיתי שיש ,

שיתן לי להיות לבד .

ואז הוא מזכיר לי שאני לגמרי לבד .

רק אני והצל שלי .