Happy, but maybe not ?

איתך אני לא צריכה לדבר בשביל שתביני ,

אני לא צריכה להסביר בשביל שתקלטי ,

אני לא צריכה לספר לך בשביל שתדעי מה קורה ,

אני לא צריכה להוציא מילים מהפה בשביל שנדבר ,

אני לא צריכה להזכיר לך מה את בשבילי ,

ואני לא צריכה להגיד לך שוב כמה שאני אוהבת אותך ,

את מכירה אותי ואת ההתנהגות שלי ,

את יודעת שאת חשובה לי . מאוד .

את חלק ממני .

את גם לא חברה , את הרבה יותר מזה ,

את אחות ♥

אם ישאלו אותי מי הבן אדם שמכיר אותי באמת ,

שיודע ומכיר כל שריטה בי ,

יהיו כמה תשובות .

אבל אחת מהתשובות היא מיוחדת במינה .

היא אחת שלא היה צריך יותר משני שעורי מחול בשביל להתחבר ,

ולא צריך לדבר יותר מידי .

יש כמה אנשים שהייתי יכולה להגיד שאני מרגישה איתם בנוח ,

אבל איתה זה יותר מזה .

היא הייתה שם כשלא היה אף אחד אחר ,

ואני הייתי שם כשהיא הייתה צריכה מישהו ואף אחד לא הציע את עזרתו .

היא מכירה אותי , לא הרבה אנשים מכירים אותי .

ואם הם כן זה תהליך ארוך ,

אבל לה ? מה פתאום !

שתי דקות של להסתכל לי בעיניים הספיקו בשביל שהיא תכיר אותי .

היא שם . תמיד שם .

היה לנו מבחן , מבחן בחברות ועברנו אותו .

היא יותר מחברה , היא אחות .

עברנו המון מכשולים , ריבים , עצבים וכעסים .

ועדיין כשנשברתי , כשאני נשברת וכשאני אשבר ,

היא שם .

אנחנו אולי לא באותה חבורה ,

ואולי כבר לא רוקדות ביחד ,

אבל חברות אמיתיות ? תמיד .

"יותר משאני מפחד 

  מכל הגדולים והחזקים ביחד -

  אני מפחד מקטנים וחלשים ,

  שמרביצים מרוב פחד ."