Happy, but maybe not ?

חידוש קשר ,

האיחוד .

כבר כמעט שנה שלא יצא לי לדבר איתה ,

והגעגועים לא נפסקים !

היא אומנם גדולה ממני בשנתיים ,

אבל החיבור שהיה לי איתה הוא מדהים .

מתגעגעת ♥

פחד .

כזה שגדל עם הזמן שעובר .

הם מספרים ,

משתפים חוויות ,

מדברים איתי על זה .

בכל שיחה שלי איתם

הם לא נותנים לי לשכוח איך הולך להראות העתיד .

הם לא נותנים לי לשכוח שהולך להיות קשה .

תמיד הסתכלתי עליהם במבט של הערצה ,

כמו אחים גדולים , מודל לחיקוי.

אבל היום אני מסתכלת עליהם במבט של פחד .

אני אשאר לבד .

בנתיים הם איתי ,

ואני יודעת שכדאי לי לנצל את הזמן הכנראה אחרון שלי איתם ,

אני מתוסכלת . בוכה .

עד שסוף סוף מצאתי את עצמי ,

הם נעלמים .

לא תהיה לנו האפשרות לשמור על קשר כמו היום ,

כי בשונה מהיום , יהיו גורמים חיצוניים שישפיעו על המצב .

אני מפחדת שהגורמים החיצוניים האלו יקחו לי אותם .

ואז המבט של הפחד יהפוך למבט של עצב .

הם יתרחקו ולי לא תהיה שליטה על זה .