Happy, but maybe not ?

ההרגשה הזאתי ,

שהעולם שלי מתפורר ,

כאילו מכל נגיעה קטנה , או שיפשוף קל הוא יתפרק .

שכל מילה שהוא זורק אליי מטלטלת אותי .

שכל חיבוק שלו הוא כמו סופה המאיימת להוציא את כל הרגשות שלי החוצה .

ההרגשה הזאתי ,

שבדקות הקרובות אני הולכת לקרוס ,

שעוד מעט הוא ילך ואני אשבר .

שכל חיוך שלו הוא הדבר היפה ביותר שראיתי .

שכל צחוק שלו אני מאבדת שליטה .

שכל פעם שאנחנו ביחד אני מתרגשת .

אני לא יודעת איך לקרוא להרגשה הזאתי ,

להרגשה הזאתי שמספיק אני רואה אותו באופק , הבטן שלי מתהפכת ,

אני חושבת שקוראים להרגשה הזאתי " אהבה " .

אני רואה את הריקוד ,

וחסרות לי התנועות 

אני מקשיבה להם מדברים ,

וחסרות לי המילים ,

אני שומעת את השיר ,

וחסרה לי המנגינה .

אני רואה אותם נהנים ,

וחסרה לי השמחה .

אני רואה אותם חיים ,

אבל חסר לי האושר .

אני רואה את עצמי מחייכת ,

אבל לא שומעת את הצחוק .

אז למה לי להמשיך לזייף את החיוך הזה שנדבק לי לפרצוף למשך יותר מידי זמן ,

ולא להראות כמה קשה לי ?

למה לי להמשיך להגיד שהכל בסדר , כשהכל כל כך לא ?!

אחותי התאומה שאלה אותי :

" למה את לא יכולה להפסיק לרקוד , זה משגע אותי !"

אמרתי לה "ככה" .

ואז התחלתי לחשוב על השאלה הזאת לעומק , הגעתי לכל כך הרבה תשובות ..

אני רוקדת כי זה המקום שלי לבטא את עצמי .

אני רוקדת כי אני מוציאה את כל הרגשות שלי דרך המחול .

אני רוקדת כי אני נהנת לעסוק בזה .

אני רוקדת כי אני יכולה להעביר מסרים דרך זה .

אני רוקדת כי זה סוג של מקום מפלט שכשרע לי אני בורחת אליו .

אני רוקדת כי זה מקום שאני יכולה להיות פשוט מי שאני .

אני רוקדת כי אני יכולה לעשות מה שבא לי בלי שישפטו אותי .

אני עושה את זה כי אני אוהבת את זה !

אז כשפעם הבאה מישהו ישאל אותי למה אני רוקדת ,

תהיה לי תשובה לתת לו.. (: