האדם יודע הרבה יותר ממה שהוא מבין

ושוב כמו בכל שנה מגיעה תקופה לא כל כך פשוטה

אני לא אוהבת לכתוב על כאב, על קושי

יש מחסום כתיבה ענק שלא נותן למילים לצאת

הוא עוצר אותן בפנים כמו גדר ענקית וצפופה מאוד

זה קשה לדבר, 

קשה לדבר אל בן אדם שלא הכרת, והכרת רק מהסיפורים

נזהרים במילים, כי מפחדים לפתוח סכר חסום

מפחדים לפתוח פצע ישן שעם הזמן הפך לחלק מהשגרה

מפחדים לטעות, לפלוט דברים שלא קשורים

אולי אני אפילו יכולה להגיד,

שאני מפחדת להתערב

כי לא הכרתי, ורק שמעתי

זה קשה, לא הרבה פעמים רואים את המשפחה שלך נשברת מאחורי משקפי שמש

מתפרקים על חתיכת אבן עם המון ערך והמון משמעות

שמתחתיה יש אפילו יותר משמעות

האובדן הוא עצום בשבילם, ואין מה לומר כדי לרכך

המשפחה שלי חזקה מאוד,

הם בחרו להמשיך הלאה בחיים למרות שהזכרון הולך איתם

הכאב גם שב לפעמים בדרך נראית לעין, אבל מה עובר בתוכם, אני לעולם לא אדע

יש רגעים שאני רוצה לתת לכל אחד מהם חיבוק כל כך גדול ומחזק

אבל אני עוצרת את עצמי ונשארת לעמוד במקום, 

הזמן שחלף לא מרפא את הכאב,

והכאב שנשאר לא מחזיר את הזמן. 

"יש ודאי במקום נסתר 
תשובה לכל דבר 
אז למה דווקא לי 
נגמר הכל לפני שהתחיל"