שלב 2
היי שלב 3 יעלה ביום שישי ובנתיים כל אלה שלא הגישו את שלב 2 להגיש. 
שם הקטע: ספרייטים שחורים

כתבה: מוריס

הקטע:

כולם אומרים שספרייטים הם לא חכמים במיוחד.

אני לא חושבת כך. ספרייטים הם החיות המועדפות עלי ביותר.

פעם היה לי ספרייט. הוא תמיד היה עולה את כל המדרגות עד לחדר שלי בשביל לישון איתי במיטה.

כל כך חמוד, לא?

למרות שאני די חושבת שזה היה בגלל שהיה לו כיף להתכרבל בשמיכה שלי.

בכל מקרה... ספרייטית* הם מאוד חכמים. הספרייט שלי, לדוגמא, תמיד היה עושה את צרכיו בסיר. הוא היה מאולף. והרי אי אפשר לחנך מישהו אם אין לו שכל, נכון?

אני מאוד אוהבת ספרייטים.

את כולם; כולם מלבד השחורים.

הם מביאים מזל רע.

הביקורת: אני אתחיל מהטוב, היה לי ממש קל להביא שספרייטים זה חתולים, במיוחד בתור אחת שאוהבת חתולים. ואהבתי את הרעיון הפשוט שלך שממנו אמרת כל כך הרבה. המסר שלי מהקטע היה שאי אפשר להכליל יצורים חיים. שהם לא דבר אחיד. הקטע ממש מציאותי וזה טוב! טוב עכשיו כמה נקודות לשיפור. הדבר הראשון שטעון סיפור זה השפה והמסר. כשאני מדברת עם חברה אני משתמשת באיכס, חמוד, סבבה וכל הביטוים האלה אבל כשאני כותבת אני מעלה קצת את הרמה. את כתבת דברים כמו:"כל כך חמוד" "בכל מקרה" וכל מיני דברים אחרים. בהשוואה למה שהקטע מעביר השפה מורידה את הרמה בהרבה. אני לא אומרת שתכתבי בשפה גבוהה מאוד, זה יהרוס את הקטע אבל קצת לעלות את השפה לא מזיק. עוד דבר, את קצת חוזרת על עצמך וזה טיפה מעצבן בקריאה. השם של הקטע נחמד אבל קצת יותר עומק לא יזיק. אחרון חביב היתיי שמחה למשפט סוגר שיסגור את הקטע כי "הם מביאים מזל רע" זה נחמד אבל אפשר יותר. לסיכום מזכיר לי משל נחמד וחביב. נ.ב סימנתי לך כוכבית ליד מילה שהיא נראת כמו שגיאת מקלדת (אני לא מורידה על זה!).

שם הקטע: אין שם

כתבה: הכותבת

הקטע:

מעולם לא שתיתי קולה - אפילו אם משקה זה משכר יותר מכל סוג אלכוהול אחר אבל עדין בלי אלכוהול.

אני חושבת שזה לא בריא ומגעיל, תמיד כשמציעים לי קולה במסיבה אני מסרבת- אפילו שזה לא אלכוהול, החומרים שהם מכניסים לשם הרבה יותר מזיקים לבריאות מאשר אלכוהול.

"את פרנואידית" תמיד אמרו לי "פשוט תירגעי ותישתי קצת" אבל אני בכל זאת מנידה את ראשי כל הזמן ומסרבת.

החברים שלי כל הזמן שתו קולה, אפילו הבריחו אותם לבית הספר.

אני חושבת שזה מגעיל - רק הריח של זה גורם לשערותי לסמור, בכלל, שמעתי שהאיש האחרון ששתה קולה מת מאיזשהי מחלה לא מזוהה.

משונה.

הביקורת: טוב דבר ראשון הקטע ממש מזכיר לי סיגריות. סיגריות זה דבר שהרבה אנשים גוררים אנשים אחרים לעשן. בכל אופן אהבתי את זה שכתבת על תופעה מוקרת. אהבתי שגמרת את הקטע במילה משונה. לא יודעת למה אבל זה מוסיף משהו לקטע. רק דבר קטנטן שאני רוצה להעיר זה על משפט הבא:" החברים שלי כל הזמן שתו קולה, אפילו הבריחו אותם לבית הספר." זה קצת לא ברור. חבל שאין לקטע שם. אהבתי!

שם הקטע: נייר טואלת

כתבה: פרפר הכי יפה כשהוא חופשי

הקטע:

נייר טואלת יכול להיות עשוי מכמה חומרים שונים; למשל, פלסטיק. אם לוחצים עליו אפשר לשמוע רעש מטריד..
או זכוכית; אז כדאי להחזיק את הנייר טואלת חזק או שהוא יפול וישבר.
הנייר טואלת יכול להיות בשלל צבעים, וגם המכסה שלו.
אני למשל אוהבת את המכסה הגדול של הנייר טואלת; בגלל שכיף לנשוך אותו O_O
עוד דבר חשוב!! הנייר טואלת הוא חפץ שמחזיק בתוכו כל סוג של שתייה. מים, קולה, מיצים למינהם..
אז.. אי אפשר לעשות הרבה בלי הנייר טואלת; למרות שתמיד יש מפיות :P

הביקורת: אני חייבת להגיד את היית ממש נועזת בקטע הזה וזה פשוט נהדר! בחרת בנייר טואלט, מה שלא הרבה היו בוחרים! אהבתי את המשפט האחרון! מתחכם בצורה נחמדה. נייר טואלט זה בעצם בקבוק שתיה והיה קל להבין את זה. עכשיו לכמה הערות: את כתבת את זה יותר כמו קטע בבלוג אישי או קטע מידעי, אין סיפור סביב הנייר טואלט וזה מעצבן! אל תשימי סמיילים שאת כותבת זה הורס את הכתיבה. נייר טואלט לא נייר טואלת (אני לא מורידה כי אמרת לי...). לסיכום הפרפר החליט להתפרע וטוב שכך.נ.ב השם של הקטע לא מעניין ולא מגרה.

שם הקטע: קטלין

כתבה: סטודוי אייצ'

הקטע:

אני מסתכל בעינייה הכחולות, השובבות שהיום נראות קרירות וכמעט חסרות חיים של קייטליין. שערה הבלונדיני, ששערות חומות שזורות בו כמו מקלות קינמון בתוך גלידת וניל, נשפך על המיטה הלבנה שעליה היא שוכבת. בידה היא מחזיקה ספר אדמדם. היא יפייפיה. מי ידע שהיום יהיה יומה האחרון.

מסביב יש רק ספרים, ספרים בכל מקום, נראה כאילו יש יותר ספרים מקירות.

אני יושב על הכיסא לידה, מעטה דמעות על פניי. תמיד ידעתי שיום כזה יבוא, אבל למה כל כך מוקדם?

ואז הכל משתנה. הדלת נפתחת בבת אחת. אני משוכנע שזה הרוח, אבל זו האחות המבוגרת. יש ביד שלה ספר, ספק כחלחל ספק סגלגל. "מצאו אותו. מצאו את הספר."

לרגע אחד אני לא מאמין. לא מאמין שקייטליין שלי תחיה. אני לוקח את הספר בידיים רועדות ומכריח את קייטליין לשתות את כולו, עד שהבקבוקון שמאכלס אותו ריק לגמרי.

ואז היא ממצמצת.

וקמה.

ואני יודע שאני לא אצטרך לראות עוד את הספרים מעולם, לא אצטרך לראות את בית החולים האכזרי הזה בחיים.

הביקורת: קטע נחמד, כתוב מותח אבל לא הבנתי איזו מילה שינית.. מצטערת אבל חסרה פואנטה. נחמד,אבל את יכולה יותר.

שם הקטע: צעיף לעולם אחר

כתבה: מאי סיפורים בהמשכים

הקטע:

ניגשתי אל ארונית הצעיפים והושטתי את ידי אל אחד הצעיפים אותו אהבתי במיוחד. לא היה לי אכפת שכבר לבשתי אותו פעמים רבות קודם לכן, כי בכל פעם שלבשתי אותו שוב נשאבתי אליו מחדש.

הוא ריתק אותי, ריתק אותי כמו שאף צעיף לא עשה זאת קודם. ופשוט לא יכולתי להתנתק ממנו, אפילו אם רציתי. וגם כשאמא קראה לי לגשת לשולחן האוכל לא באתי. וגם כשאבא קרא לי לעזור לו לשמור על אחותי הקטנה לא באתי. לא שמעתי אותם, הייתי לכודה בעולם אחר.

אני מניחה שצעיפים הם הדרך שלי להתנתק מהעולם, והצעיף הזה במיוחד. כי בצעיפים שאני לובשת יש חברות אמת, יש אהבה, יש הרפתקאות, ובחיים שלי אין אף לא אחד מאלה.

ואני פותחת את הצעיף פעם נוספת, מסתכלת עליו ולובשת אותו בשקיקה. וכמה שהייתי רוצה להיות בתוכו. כמה שהייתי רוצה.

הביקורת:  קטע קליל כזה, שתמיד נחמד לקרוא. הכוונה היתה כנראה לספרים במילה צעיפים? אם כן אז הביקורת נכונה. זה פשוט קטע שכל קורא ספרים יהנה ממנו. אף על פי חוסר התחכום נהנתי מאוד מהקריאה ומהכתיבה. נהדר! נהדר נהדר! נ.ב: שם יפה לקטע רואים שהשתפרת!

שם הקטע: איך זה שכוכב אחד לבד מעז?

כתבה: Invincible Ruler

איך זה שכוכב אחד לבד מעז לעוף, לעוף כל כך רחוק. להפליג למקומות שמחשבה אחת לא הגיעה אליהם. לעצום את העיניים ולחלום.

איך זה שכוכב אחד לבד מעז לקום יום אחד ולהחליט לשנות, מהיכן הוא מוציא את האומץ הזה, אם זה לא היה קיים בליבו? האם זה דבר ששוכן עמוק בפנים, כמו טבע הישרדותי? האם לכל כוכב יש את זה, ומתי זה קם?

לגעת למעלה ולהיות אחד מהם, לשקוע למטה ולצלול אל תוך נבכי הלב של כל כוכב שעומד מולו. לבהוק ולסמל לכולם את המטרה ואת הדרך אליה. ליצור את השביל ולסלול בעמל, כדי שלא רק הוא שייהנה, אלא גם הבאים אחריו. לפתוח את ליבו ולהיות שקוף לכולם, כדי שכוכבים אחרים יתקרבו ויפתחו אליו. לומר את המילים ברצף ובהיגיון, בלי לעצור ובלי לחשוש, בלי לדעת מתי זה די והותר, ובלי לחשוב על המחר ועל התוצאות. להרים כוכבים ולקרבם אל החלומות בקצה השמיים הכהים שהם לא רואים, ותוך כדי ליפול בעצמו אל תהום.

תמיד שאלתי, איך זה שכוכב אחד לבד מעז?

ביקורת: קטע יפה וחכם וכנה. הוא פשוט אמיתי ונכון, ועל זה כל הכבוד. זה ממש קטע טוב הוא חוזר על הרעיון החשוב ומפרט. הוא מובן ועדין כתוב יפה. רק בעיה קטנה, תסתכלי דקה על המשפט הבא:" איך זה שכוכב אחד לבד מעז לעוף, לעוף כל כך רחוק. להפליג למקומות שמחשבה אחת לא הגיעה אליהם. לעצום את העיניים ולחלום. " הפועל באדום לעוף הוא לא פועל של בן אדם ואילו הקטע בכחול מתאר בן אדם. את כל הזמן מערבבת בין האדם לכוכב. קודם כל תהיה החלטיתי בכתיבה. דבר שני המשימה הייתה להשאיל רק ביטוי אחד ומקסימום שניים ואת השאלת כמה ביטוים. לסיכום, קטע יפה מאוד!

הגשה מיצטיינת-מאי!

קרדיט על התמונה

קרדיט על החתימה