גיליון 20

לקרוא או לקרוע?

פרטי הספר: מורדים מאת ורוניקה רות הוצאת כתר

מאת: הריט

התקציר: " כשבפלגים הסובבים אותה מתעוררת תסיסה, טריס פריור ממשיכה לנסות להציל את אהוביה ואת עצמה. באותה העת היא מתחבטת בשאלות מטרידות על יגון וסליחה, זהות ונאמנות, פוליטיקה ואהבה.
היום שבו מתקיים טקס ההצטרפות של טריס לפלג שבו בחרה היה אמור להיות יום של חגיגה וניצחון; אבל במקום זאת מסתיים יום זה בזוועות איומות. מאבק גובר בין הפלגים והאידיאולוגיות שלהם מוביל למלחמה. ובעיתות מלחמה ייפלו הכרעות, ייחשפו סודות ויתקבלו החלטות מכריעות בלתי הפיכות.
תחושות האשמה טורדות את מנוחתה של טריס. ההחלטות שקיבלה בעקבות הכאב והגילויים החדשים הנחשפים בפניה, מובילות למהפך בחייה. כעת, עליה להשלים עם עובדת היותה מפוצלת, למרות שהיא אינה יודעת איזה מחיר היא עלולה לשלם על כך."

הביקורת: שבוע הספר הגיע ואיתו ספרים חדשים. למפוצלים בעיברית חיכיתי הרבה זמן ושמחתי לדעת שהוא נמצא בדוכנים. קניתי אותו ורצתי לקרוא. הספר משלב הרבה מרכיבים של ספר שרוצים להצמיד לידים ולא להוריד. הוא מותח אבל לא מפחיד מידי או משעממם מרוב קרבות ויש הרבה הפתעות בעלילה. בתור ספר הוא לא מתעקב על פרטי פרטים וקל להנות ממנו. הספר מתחיל יש מהקטע האחרון בספר הקודם שאני אוהבת את זה שהוא לא חוזר אחורה. הסופרת נתנה הרבה נקודת למחשבה כשאתה קורא את הספר וזו הגדולה של הספר.

בכל זאת היו כמה דברים מרגיזים בספר. קודם כל הקטעים עם טוביאס (פור) וטריס (ביאטריס). אהבה בספרים זה אחד המרכיבים שמוסיפים כל עוד שמים אותו בהתאמה. בספר הראשון זה היה בסדר בספר השני כבר לא. יותר מידי תאורים שרציתי לדלג עליהם, כמה אפשר! דבר שני זה החוט שדרה של העלילה, הראשון לא הזכיר את משחקי הרעב אבל השני כן. אומנם הפרטים היו אחרים אבל העמוד שידרה זהה, קרה בערך אותו דבר כמו בספר השלישי של משחקי הרעב. הדבר השלישי שהרגיז יהיה הריגות מיותרות. בקושי הספקתי להכיר דמות למה לרצוח? מרוב שנהרגו הרבה דמיות אני לא בטוחה מי מת ומי בחיים.

לסיכום, ספר שיכל להיות טוב יותר אבל הסופרת הרסה קצת הרבה אבל אקרא את הספר שוב.

לקרוא או לקרוע? לקרוא מינוס (4 כוכבים)

מדור הדיונים- אשמת הכוכבים או שומרת אחותי

מאת: הריט

עם איזה גיבור (דמות ראשית) הזדהתם יותר?

איזה ספר יהיה מרגש יותר?

איזה ספר היה כתוב טוב יותר?

איזה סרט אהבתם יותר?

לסיכום איזה ספר אהבתם יותר?

מדור הציטוטים

מאת: הריט

"לעיתים נדירות אנשים מודים שעצה הועליה להם כי הם פועלים על פיה רק לאחר ששכנעו את עצמם שכך בדיוק התכוונולנהוג מראש. אם הם קוצרים את הצלחה, הם זוקפים חצי ממנה לזכותו של היועץ, אבל אם הם נכשלים, הםמיחסים לו בנדיבות את מלאו הכישלון." מתוך נשים קטנות מאת לואיזה מיי אלקוט.

מדור עצות-בניית דמות

מאת: מאי

1. איך לבחור שם?-ללא ספק אחד הדברים הקשים בבניית דמות. מה יתאים? מה לא? צריך גם שם משפחה? אבל השם הזה נדוש! טוב, בעבר החזקתי רשימה עם טריליון שמות בערך (למרות שגם אז זה לא הספיק, אבל לפחות עזר) כך שכל פעם שחיפשתי שם דפדפתי ברשימה ולקחתי. אבל אז חיי השתנו מהרגע שנכנסתי לבלוג של אלכס סיפורים בהמשכים, מי שמכיר, והיא הביאה שם קישור לאתר עם שמות לפי פירוש. האתר הזה עזר לי מאוד, ואני מקווה שהוא יעזור גם לכם!

שמות פרטיים- http://www.behindthename.com/names/search.php?nmd=mdu&terms=help

שמות משפחה- http://surnames.behindthename.com/

2. קצת לגבי העבר-אין דמות ללא עבר. כל דמות חוותה דברים מסוימים בחיים שלה, טובים יותר או טובים פחות, זה לא משנה. אבל דמות ללא רקע זו לא דמות. אני לא אומרת שצריך להמציא לכל אחת מהדמויות רקע עצוב וקשה שכולל התעללות, התייתמות, חיים ברחוב ושלל דברים נעימים כאלה ואחרים. לא כל דמות חייבת לחשוף את העבר שלה, אבל תקחו בחשבון שעבר משפיע על התנהגות. עוד דבר, אל תעשו אף פעם יותר מידי סיפורים כואבים וקשים ליותר מידי דמויות.

3. ועוד לגבי העבר, איך לספר אותו?-כשלדמות יש עבר חשוב ומסתורי, בדרך כלל בשלב מסוים בסיפור היא תספר אותו לקורא או לדמות נוספת. השאלה מתי, איך, למי ולמה תלויה בהרבה דברים אחרים. ככל שהסיפור כואב יותר, שלדמות יש בעיה עם לסמוך על אנשים, ככל שלדמות יש יותר סיבות להסתיר מאשר לחשוף, אז הסיפור יסופר רק בשלב מאוחר יותר בעלילה, ורק לאדם עליו הדמות סומכת (ולא, אדם שהיא מכירה שבוע אבל ממש ממש סומכת עליו לא נחשב. זכרו שאנשים לא סומכים על אנשים אחרים בקלות כזו, אפילו אם הם הצילו את החיים שלהם מיליון פעם בערך). אבל נניח שהגעתם לשלב הקריטי בסיפור שבו הדמות מחליטה לחשוף את עצמה ולספר, חשוב מאוד גם איך. לספר עבר של דמות זה לא כמו לספר את שאר הסיפור, בעיקר בגלל שזו דמות אנושית (בדרך כלל) שמדברת. אם דמות רוצה לספר על איך ההורים שלה מתו, היא לא תגיד: "הייתי ילדה קטנה כשזה קרה, זה היה בלילה. ישנתי כשפתאום שמעתי רעשים של יריות והתעוררתי מייד. הרוצח ברח, ואני נשארתי עם הגופות של ההורים שלי." היא תגיד: "הייתי ילדה קטנה שהכל קרה... באותו לילה ישנתי, ואז ש-שמעתי יריות ו... אני ישר התעוררתי ורצתי לחדר של ההורים שלי..." -הפסקה קלה כדי לתאר עצירה או משהו כזה- "הרוצח ברח, ואני... אני נשארתי עם הגופות." זה לא מושלם, אבל העיקר פה הוא שכשדמות מספרת על נושא כואב, היא לא תספר את זה כמו שהיא תספר על איך שהוא וחבר שלה יצאו ביחד והיה ממש נחמד. היא תעצור, היא תגמגם, היא תבכה, היא תחפש מילים, היא תנסה להתחמק, כי זיכרונות הם כואבים.

עוד על בניית דמויות כתבתי בגיליון 16 כאן: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=818348&blogcode=13741036

אוקיי חברים, אני צריכה שתשאלו אותי שאלות. רעיון לכתבה שלמה כנראה אין לכם, אבל אני יכולה לעשות גיליון שאלות ותשובות. אתם תשאלו משהו בנושא כתיבה\קריאה ואני אענה. אפילו אם זה רק לשאול האם צריך רווח אחרי פסיק או משהו, למרות שעל זה כבר כתבתי בגיליון אחר...

בלוג מומלץ

כתיבה מהלב.

למה? כי יש שם טיפים לכותבים והמלצות על ספרים. הבלוג כתוב טוב ומעניין לקריאה. מומלץ!

קרדיט