את הפוסט הקודם הקדשתי לחלומות הילדות שלי, שאיפות, רצונות ותכנונים חולמניים שעשיתי החל מגיל 4 ועד שמלאו לי 14 או 15. חלק מהחלומות האלה, אולי אפילו חלקם הארי, נשאר איתי עד היום וכך אני עדיין חולמת על טיול ביפן ובאיי הוואי, על שהות של כמה חודשים בעיר אירופאית גשומה בדירה קטנה עם ספה ישנה וחתול גרגרן, על ידיעה של שפות רבות ועיסוק עתידי בתרגום וכתיבה. חלק מהחלומות אני מגשימה כבר עכשיו, לאט ובזהירות. אני לומדת יפנית, השפה הרביעית במלאי השפות שלי,אני לומדת מקצועות שנראים מרתקים בעיני, אני משתפרת בתפירה ועיצוב ומסתבר שגם בכתיבה ואני עדיין חולמת ללא הפסקה ובלב שלם.

החלומות העכשוויים שלי מכילים רסיסים מחלומות הילדות הגרנדיוזיים, אם כי במעטפת של פשטות ומעשיות מתבקשת. אלה חלומות שנוספו לי בשנה-שנתיים האחרונות וטרם הוגשמו, חלומות שבתקווה יהפכו למציאות. כיום אני חולמת בעיקר על בריאות, אהבה, השכלה וחיים פשוטים, שקטים ומספקים עד כמה שניתן בימינו. אני לא חולמת על פרסום או עושר, על קריירה משגשגת או על השפעה כלשהי שאשאיר בעולם. אני חולמת בקטן, כנראה בקטן מאוד, ובפשוט.

אני חולמת על בריאות, על חיים שיהיו פטורים מכאב, על היכולת לאכול באופן בריא ולהתעמל באופן קבוע, על קיבה שלא תתהפך, על שינה שתהיה טובה ושקטה, על חיים ללא ביקורים קבועים אצל רופאים קבועים וגם ללא תרופות וכימיקלים שונים שלא רק עוזרים אלא מצליחים לעשות גם לא מעט נזק. אני חולמת על השכלה בתחום המעניין אותי, תואר או שניים, הבנה וידע. אני חולמת גם על היכולת לשלב לימודים עם עבודה ועל יכולת לממן מקום מגורים קטן משלי ואת כל צרכי, על אדם אוהב וטוב שיהיה לצדי למרות מצבי, אדם שיבין ויתמוך. אלה הם החלומות העכשוויים שלי, חלומות שנראים לעתים בהישג יד ממש ולעתים רחוקים שנות אור ממני, ובכול זאת אני חולמת.

בתקווה בשנה החדשה העומדת להתחיל בעוד כמה ימים יתגשם לפחות חלק מהחלומות האלה.

בתקווה.

בתקווה.

הלוואי.