יום לימודים רגיל, הרצאה בנושא שלא מדבר אלי כל כך, והנה העיניים מתחילות לשוטט. ההיא שם עוברת על קטלוג אופנה, זאתי כותבת מייל, פייסבוק, שוב פייסבוק, יוטיוב מושקט, פייסבוק, ישראבלוג...

רגע!

מה?

הבלוג מוכר מעט, כנראה אחד שהצצתי בו פעם, והנה עוד בלוג שדווקא לא מוכר לי ובצד ישנה רשימה שלמה של בלוגים ואני מזהה חלק מהכינויים, למשל "טליק". זה מלחיץ אותי קצת לפתע, כי גם לי יש בלוג, והוא לא אנונימי במיוחד. השם שלי מופיע כאן, אפיזודות מהחיים, פרטים כאלה ואחרים. היי, אפילו יש כאן תמונה שאומנם מטושטשת קלות, אבל בכל זאת לא שקרית יתר על המידה. בקיצור, אנונימית אני לא. אבל למרות הוויתור שלי על אנונימיות, אני עדיין לא רוצה לטשטש את הגבול הדק שעוד נותר בין המציאות החוץ בלוגית שלי לזו של הבלוג. אני לא מזמינה אנשים מהבלוגיה לפלוש מעבר לגבולות האתר, ואני גם הייתי מעדיפה שאנשים מבחוץ לא יפלשו לפינה הווירטואלית הזו שיצרתי לעצמי.

אז אני נלחצת לרגע או שניים, אבל אז נזכרת שבניגוד ל"טליק" אני לא בדיוק מוכרת בישרא. לפי ההערכה שלי יש לי כעשרה קוראים וכעשרים אנשים שמעו על הבלוג שלי או על אחד מקודמיו. אני נזכרת בכל אלה ונרגעת. הנה, למרות הכול אני כן אנונימית. אומנם באופן מוזר מעט ולא בדיוק שגרתי, אבל עדיין אנונימית.

ואם מישהו בכל זאת מזהה, תעצרו, תגידו שלום.

אני לא נושכת.