I'm single by choice, single by choice. Because no one chose to date me...

כן, זה רק יום בשנה. אבל זה לא העניין.

פשוט יש לי את הזכות להתלונן קלות, אז הנה - תלונות, והן אפילו לא על הבריאות הסחוטה והמרוטה שלי. קצת תלונות על הזוגיות הלא קיימת, ועל עצם העובדה שאפילו אופציות היכרויות שונות בפייסבוק אפילו לא עובדות (כנראה שהגברים של היום למדו לזהות תמונות מפוברקות ממרחק של קילומטר, והאמיתיות שלי כנראה לא בדיוק מעוררות עניין).

האמת שהייתי רוצה לפחות פעם אחת לצאת עם מישהו מחוץ לליגה שלי: בשנות העשרים המאוחרות מאוד או תחילת השלושים, גובה, חכם, מעניין, מישהו שנראה טוב ובעל חוש הומור שנון. אבל זו רק פנטזיה קטנה ולא מציאותית בעליל, ובפעול כרגע הייתי מספתקת פשוט בבן אדם נחמד (באותה קבוצת גיל שכבר הזכרתי), שלא אכפת לו לצאת עם בחורה שיש לה נזק נוירולוגי ומחלת כאב כרונית, השכלה בסיסית בלבד, חשבון בנק ריק וחיוך עקום.

אבל גם זו סתם פנטזיה.

הכל לא רציני.

סתם תלונות טיפשיות וחלומות בהקיץ בהשפעת משככי כאבים קצת חזקים מהרגיל (בשביל הכתף שהצלחתי לפרוק מהמקום לפני כמה ימים ועכשיו קצת מפריעה, למרות שכבר חזרה למקומה בשלום).

נ.ב

ושוב... נא לא להתייחס אלי בעודף רצינות. בכול מקרה היום.