אם ללא אם

להרבה זוגות יש את אותה התלבטות: איפה להתארח בחג.

אצלנו זו מעולם לא הייתה קושייה, כמעט שש שנים של וודאות בעניין החגים.

אני וחצי יודעים היטב שאת החג נחגוג אצל הצד שלו, ככה זה כשאין אמא כנראה.

כשאין אמא אין ארוחת חג, אבל כשהקשר עם אבא ואישתו גם לא משהו, אז בכלל אין אופציה אחרת.

חצי לוקח את זה כמובן מאליו והאמת שגם אני. 

אני רואה את אחיו מתלבט לגבי ארוחה אצל החברה שלו או ארוחה אצל המשפחה של אמא שלו ולי זה ברור.

אני אוהבת את המשפחה של חצי. המשפחה של חצי זאת המשפחה שלי, אבל כיף לדעת שיש עוד אפשרות,

כיף לשמוע שמכינים את "המאכל שלך", שאתה במקום שבו לא שופטים אותך, לא בוחנים אותך ואת זאת הכי את שיש.

אולי התחושה הזאת צפה עכשיו יותר מאשר תמיד. אולי זה ההריון הזה שגורם לי לתהות איך הבן שלי ירגיש.

האם תחסר לו עוד סבתא בחגים? האם הוא ירצה לגוון בשולחן החג?

בנוסף לזה יש את ההרגשה שלא משחררת, שאולי את וחצי נטל. אולי מכיוון שיודעים שאין לנו יותר מדי אפשרויות בחג,

אז מזמינים אותנו ואמא של חצי צריכה לחשוב פעמיים לפני שהיא יוצאת לנופש בחגים. 

אני נעה בין אושר חג טבעי, אחרי הכל מדובר בחופש, בייחוד בתקופה שהוא הכי חסר לי,

תקופה שהבטן והגב כבר לא משתפים פעולה ושללכת לעבודה זה כבר ממש מטלה קשה, לבין תחושה של מחנק.

רוצה לחגוג את החג, אבל רוצה שתהיה לי את האפשרות להחליט עם מי והיכן.