אז ככה,
היה לי את הערב חג, האולי הכי כיפי שהיה לי בשנה האחרונה.
יום בהיר אחד אמא שלי החליטה ( אין לי מושג מה גרם לה לזה.. ) שאנחנו נוסעים משפחתית לקמפינג על שפת הכינרת.
אני דווקא מסתדרת עם טבע, אבל אני חייבת להגיד שלא הבנתי מאיפה בא הרעיון כי אמא שלי שונאת לטייל, והאמת שגם אני חשבתי שיהיה משעמם ולא נהנה ועדיף שלא לנסות את זה במשפחה שלנו ולזרום עם השגרה.
אחרי כמה שכנועים עצמיים ומשפחתיים נסענו ביום ראשון בבוקר לכיוון הכינרת הזוהרת בטורקיז ..
מהר מאוד הבנתי שבירות ( והמון) אוכל ( קצת פחות ) חברה טובה ( כי אין מה לעשות חברות של אמא הן אחלה ) והעיקר רק לשחות בכינרת משתיים בלילה ועד חמש בערב הבא זה כל מה שצריך והחיים נראים אחרת לגמרי.
טובים.
משוחררים.
בהתחלה השתבשו לנו כל כך הרבה דברים..באמת כל דבר אפשרי..
התעצבנתי, אני לא מכחישה.
התחלית לשתות בירות בזו אחר זו כדי להעביר את הכעס והמחשבות שעם השקט שנכנסתי אליו, התחילו להציף אותי שוב , עד שהקאתי ובציבור..התחלתי לבכות והייתי בטוחה שזה הדבר הכי רע שקרה לי. כמה שניות אחרי זה אמא הוציאה לי בגד ים ואמרה לי לבוא אחריה.
שמתי את הבגד ים, ונראיתי טוב יחסית אני חייבת להודות.
וברגע שנכנסתי למים, הצד ההיפי שלי נכנס לפעולה ולא היה שום מקום שרציתי יותר להיום בו מאשר שם.
המים השקטים, הגלים בקטנים והמדגדגים והצלילות של המים ניקו אותי מכל הזוהמה שהציפה אותי כל כך הרבה זמן.
צפתי על פני המים למשך כמעט שעה והאזנתי לשקט. לראשונה בכמה חודשים האחרונים שמעתי בתוך הראש שלי רק שקט טהור ונעים. עלה לי חיוך רחב על הפנים והשמחה הלכה וגדלה בי עם הדקות שחלפו, עם הצחוקים שהעברנו, עם האוכל הטעים, עם הפרגון מסביב.
החופשה הזו הייתה שונה לגמרי ,בצורה שונה..
האנרגיות החיוביות האלה ממלאות אותי גםהיום..נקווה שגם מחר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
