מילים קטנות

המוות שחור, אתה אומר לי. הצצת לשם, ואין שם לא קולות מלאכים ולא חום ולא אור. בור של זפת, ואז כלום. 
אין מי ששומר מלמעלה, זה עבורנו שנשארים מאחור. 

אתה כועס על האתוס ופאתוס ועל יפי הבלוריות, כי במוות אין יופי ואין תואר.

אתה כועס עלינו, עליהם, על השקר המנחם, הצורם, בעוד האמת נגלית אלייך מבעד לעפעפיים הסגורים,

במחשכי זיכרון.

אני כואבת את האמת יחד איתך

וחרוזי התפילה של ליבי

קוראים, מבכים, מתחננים לתשובה.