מילים קטנות

אלוהים, אני לא בטוחה איך זה קרה אבל אחרי שנתיים וחצי גם אני השתחררתי.

אני לא באמת בטוחה מה אני מרגישה. אני מנחשת שזה בגלל אחת מהסיבות הבאות:

1. הכחשה להוטה ועמוקה

2. קלונקס

3. מילואים ביום ראשון

כנראה שהאמת נמצאת איפשהו באמצע

היו שנתיים וחצי הזויות, קשות ומטורפות. אל ומכם שנמצאים כאן כבר מספיר זמן יכולים להעיד כמה השתניתי, לטוב ולרע. בתקופה הזאת למדתי להכיר את עצמי טוב יותר, למצוא חברי אמת, להיות מטופלת ע"י קב"ן 3 פעמיים ופעמיים ע"י פסיכיאטר. 
בתקופה הזאת עבדתי מאוד מאוד קשה בשביל לצמוח, ולהוכיח את עצמי.. אבל יותר מכל לסלוח ולהבין שזה בסדר לבקש עזרה.  

אני לא באמת יכולה לספר על אופי השירות הצבאי שלי, מה עשיתי ומה לא עשיתי.. אבל לכל אלו שחפצים בפניני החוכמה שהפקתי לאחר זמן ארוך מדי בצה"ל, אנסה לסכם בנקודות:

1. קפה זה קודש.

2. אוכל של צה"ל = מידה נוספת למכנס

3. המפקדה של כל יתושי העולם נמצאת בבה"ד 15

4. כפתור END במקלדת

5. אין דבר מצחיק יותר מלהדביק את המשרד של חבר למדור לתקרה

א. דבק דו"צ

  ב. מוטיבציה תמיד קיימת כשיש יעד מרושע בקצה

6. OUTLOOK. הוא-הוא הציר המחזיק את כל צה"ל

7. DAVID 14, רווח שורה וחצי

8. במעלית ממוצעת יכולים להיכנס 12 איש + חמגשיות ארוחת ערב

9. מדי א- המתח התמידי בין להיראות טוב לבין לשמר את השחלות שלך. 

10. אפשר להיכוות מנשק. גם דרך מדים. 

א. השאלה האמיתית היא האם זה כואב יותר או מביך יותר

זכור!

תובנות אלו נכתבו בדם.

הנה אני, כי אנחנו נסגרים ולמה לא בעצם:

אגב, גיליתי אפליקציה שהופכת אותי ליפה יותר.
אני לא יודעת איך הם עשו את זה, אבל אני רוצה שהם יעשו את זה על הפרצוף שלי על-אמת.

תודה לכם שהייתם כאן- בכלל, ואפילו יותר בתקופות הקשות.

אהבות והצלחה לכולנו

מתולתלת, 

אזרחית מן המניין, ו*כבר!* הבעלים הגאה של כרטיס מכבי שלי