זכרונות

מאז שהייתי בת 5 אני זוכרת שלא אהבתי שום דבר בעצמי. שנאתי ללבוש דברים צמודים, הייתי מבלה שעות מול המראה ומוציאה כל פגם ופגם שיש בי. מגיל 10 אני זוכרת שהתביישתי ללכת ברחוב. התביישתי שיצחקו עליי, שיחשבו שאני שמנה ומכוערת, שישנאו אותי.

בכלל לא הייתי שמנה. הייתי רזה, רזה מאוד, אבל לא ראיתי את זה..

כשהייתי בת 12, כיתה ז', גיליתי שאפשר לא לאכול כמעט ולרזות הרבה בתקופה די קצרה ובאמצע השנה החלטתי לנסות את השיטה הזו.

הגובה שלי היה 1.54 וירדתי ממשקל של 50 ק"ג למשקל של 43 ק"ג תוך פחות מחודש. עד סוף השנה המשקל שלי היה 39 ק"ג ולא גבהתי בכלל.

הייתי חיוורת, חסרת שמחת חיים, אובדנית, בקושי יצאתי מהבית, הציונים שלי הדרדרו, לא יכלתי להתרכז בכלום, בכיתי המון, היו לי סחרחורות, נשירת שיער ועוד הרבה תופעות לוואי.

כמעט כל יום הייתי אוכלת שניצל תירס 1 ו-2 כפות קוטג', חוץ מבסופי שבוע, חגים, אירועים וכו' (שצריך לאכול בהם רגיל כדי שלא יחשדו).

הקשר שלי עם ההורים הדרדר ממש, היינו רבים כמה פעמים ביום וזה לא היה נעים במיוחד.. אמא שלי איימה עליי כמה וכמה פעמים שאם היא תראה שהמצב שלי מדרדר היא תיקח אותי לאישפוז בכפייה, אז הייתי צריכה לשקר לה הרבה כדי שלא תיקח אותי לאישפוז.

בחופש הגדול בין ז' לח' ובכל כיתה ח' המצב לא היה ברור כל כך- לפעמים אכלתי רגיל ולפעמים לא, הוא היה מתנדנד כזה. לא הייתי נשקלת בכלל אז אני לא יודעת כמה עליתי, אבל אני משערת שעליתי ל45-46 ק"ג.

כל כיתה ט', גיל 14, אכלתי רגיל לגמרי. 3 ארוחות ביום, לפעמים ביניים, מידי פעם מתוק. היו לי הרבה רגשות אשם, המון. על כל דבר שהייתי אוכלת. רגשות אשם זה דבר שליווה אותי כל הזמן הזה.. אבל הם לא עצרו אותי מלאכול רגיל. 

הגובה שלי היה 1.56 והעליתי למשקל של 60 ק"ג (העליתי כל כך הרבה במשקל כי הגוף שלי היה בסוג של "מתקפה"- הוא לא היה רגיל לקבל כמות כזאת של אוכל, וכתוצאה מכך הוא ניסה להתגונן וגרם לעלייה במשקל).

אני זוכרת את האכזבה כשגיליתי שאני שוקלת 60.. שום מכנס לא עלה עליי יותר, הרגשתי נורא עם עצמי. לא רציתי לצאת מהבית, לא עבר יום בלי שבכיתי בגלל זה. הרגשתי כבדה, שמנה, מגעילה. שנאתי את עצמי עוד יותר מפעם. הייתי חותכת כמעט כל שבוע, בכל מקום שרק יכלתי. ניסיתי להתרוקן מהתחושה הזאת אבל כלום לא עזר..

(עכשיו) בחופש הגדול שבין ט' לי' החלטתי לחזור להרעבה שוב. ירדתי ממשקל של 60 ק"ג למשקל של 54 ק"ג תוך שבוע וחצי.

נשארתי אותו גובה, עדיין 1.56, ועכשיו אני שוקלת 52, מקווה להגיע ליעד שלי- 45 ק"ג.

אני לא בטוחה שמישהו קרא את הכל, אם בכלל, אבל כתבתי את הפוסט הזה גם לעצמי אבל בעיקר לכל אלה שמתמודדות עם הפרעות אכילה.

שתדעו, אתן לא לבד.. זאת מלחמה מתמשכת ואסור לנו לוותר. אנחנו חייבות לצאת מזה, לא משנה מה. אפילו אם זה קשה אסור לנו לוותר..
תודה למי שקרא