Why So Serious?

אז סיפרתי לו. ישבנו ביחד היום וסיפרתי לו, לנחמד שיצאתי איתו פעמיים בחופש, בפעם הראשונה שאני מספרת את זה למישהו מהשכבה, על המחלה של אחותי. על איך שזה פירק לנו את המשפחה. על איך שלאט לאט הצלחנו לקחת את הכול ביחד ולהתמודד. לעבוד איתה, לעבוד על עצמנו, לעבוד קשה כדי להשיג אצלה תוצאות.

והוא מביט בי בעיניים מצומצמות ואומר "הממ... אוקיי". 

אני יודעת שהוא לא יודע איך להגיב. שהוא לא יודע מה לעשות. שאכפת לו ממני מאוד- אבל בחיי, לפעמים הכול כל כך נגרר וכבד איתו שזה מתסכל.