אז היום שמתי לב, בפעם המי יודע כמה, שכשרואים סרט בבית קולנוע- אפילו חרא סרט (טוב, אולי הוא לא היה כזה גרוע, אבל עדיין)- הוא אוטומטית נהיה נסבל, סבבה, שווה את ה40 שקל. כך קרה שבחיים לא יצאתי מהאולם באמצע סרט (ואני מדברת בתור מישהי שהולכת לקונוע אם לא כל שבוע אז כל שבועיים לפחות, והאמת הייתי הולכת יותר לולא בעיות התשלום).
אז היום הגעתי הביתה מבית הספר בלוד בארבע ועשרים. עוד עשר דקות עד האוטובוס האחרון מהיישוב למודיעין. התחשק לי סרט. היה לי מספיק כסף בארנק, ואין כוח לקבוע עכשיו עם מישהו- אז לא נורא, לפעמים יותר כיף ככה לבד. אז לקחתי את הכסף ויצאתי.
ראיתי חטופה 2- ומה אני אגיד על זה? סבבה, סה"כ. כשצפיתי בחטופה הראשון חשבתי שזה סרט מעולה- אולי מעט לא הגיוני ומוגזם. אבל כל הסרטים ככה, לא? אבל כשראיתי חטופה 2, נו באמת, זאת כבר הגזמה.
עם התעלמות מהעובדה שכל הסרט הוא אותו הסרט הראשון עם קצת שינויים בקווי הרקע ובמקום פריז איסטנבול, הסרט פשוט מוגזם. כאילו מה קרה, הבחור הוא כולה סוכן לשעבר בCIA (בן 50 פלוס...) ויכול להביס בידיים בלבד שלושה גברתנים אלבנים (ג'וקים, כמו שאבא שלי מכנה אותם) חמושים בצינורות ברזל? טוב שלא. (ושכחתי להזכיר שאחר כך הוא כמעט מתמוטט לבחור נמוך, שמן ולא חמוש בקרב אחד על אחד).
אז סה"כ, סרט זורם ומעניין אבל לא יותר מדי טוב. וליאם ניסן כמובן, אחד האהובים עליי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
