אני עוזבת עוד שבועיים.
היום החלטנו.
אחרי כמעט חודש של טרטורים אחי לא קיבל דחיית שירות ועכשיו יאלץ ללכת לקב"ן
ולהוציא שם ת'נשמה הטובה שלו.
וזה מסבך אותנו ממש כי בעקרון שלושתנו היינו אמורים לטוס (אימא, נ' ואני) וש' היה אמור
להישאר ללמד ולחיות ''על הקו'' - קצת פה וקצת שם.
אז זה התברר היום בבוקר - הוא ילך לקב"ן.
ואני?
אני עוד לא קיבלתי צו ראשון, ושנינו לא הולכים למוסד המיליטריסי המזויין הזה,
אז הבוקר אימא שלי הודיעה לי שאין סיכוי שהיא תתן לזה לשאוב אותי.
ועוד שבועיים (אם הכל ילך לפי התכנון) אני אעזוב.
אבל יש טוויסט, זה קרע מטורף במשפחה האהובה שלי. וצריך לברר מתי ואיך
ומי מה מו...
אז אני לא יודעת מה לעשות.
באמת שאני כבר היסטרית ולחוצה ועבר לי התאבון ופשוט בא לי לצרוח ולבכות ולקפוץ
ולישון. זה החלטות שאי אפשר להחליט בשנייה, אבל חייבים.
אני יכולה לקבל את הזין מחר. או עוד יומיים.
חלון ההזדמנויות שלי הולך ונסגר - אין לנו זמן.
אני צריכה אוויר...
אוויר
עדכון: 20.5 10:35
"אבא" שלי עושה בעיות, אז בגלל הבנזונה הזה אני נשארת
עד סוף שנה"ל המזורגגת.
כוסאימאימא שלו!