האם במשפחה שלך יש או היו צעקות, עלבונות, מכות או הזנחה?
צעקות ועלבונות מצד אבא, הורים גרושים למזלי.
"גולם" זו מילה בלקסיקון, איומים בסטירות, פחד אימים מאבא... נורמלי, הא?
אה ואשתו הצליפה לי בגב במגבת כי הפלתי צנצנת עם ג'לי על הרצפה...
האם היית קורבן במשפחה שלך? אם כן איך הרגשת?
הרגשתי מושפלת, לדעת שאבא שלך לא אוהב אותך - מעדיף את הבת החדשה שלו על פנייך. שהוא מעניק לה כל כך הרבה יותר ממה שהעניק לך... זה כואב...
היית עדה לאלימות כלפי מישהו אחר במשפחה שלך?
הוא חרא של בן-אדם כלפי כולם, ופעם אימא שלה הפליקה לה בתחת.
מה החוויות שעברת גורמו לך להרגיש לגבי עצמך וכלפי המשפחה שלך?
כישלון.
ואמא שלי לא יודעת על מה שאשתו עשתה, חוץ מזה שהיא מתייחסת כמו אל חרא, זו הסיבה שאני מנתקת איתו קשר מיום-ליום...
למה אני צריכה במשפחה המזוינת שלי אנשים שפגעו בי בצורה הכי איומה שיש?
האם זה בלתי נמנע שיהיו גם צדדים אלימים בקשרים אישיים קרובים? איפה עובר הגבול שהופך את המעשה לפלילי לדעתך?
ברור שנמנע!!!!
אנשים צריכים להיות שפויים בנפשם ולא לחשוב שמשפחה נקבעת על פי דם... זו האידיאולוגיה שלי, המשפחה שלי מצד אבא דוחה. גזענית. (דודה דוחה שמחקה את סטיבי וונדר מנגן בפסנתר כשהיה לי סבא-רבא עיוור פסנתרן) ופלילי נקבע ברגע שאתה מחליט שזה פלילי.
אתי סואגן, מישהו?
התלוננת פעם על אלימות כלפייך או כלפי מישהו אחר? למי זה היה? התלונה שלך עזרה?
חברה קרובה.
אמא, לגבי העלבונות. אני לא רוצה לשבור את את הלב יותר ממה שהוא... הספיק לה יחס נוראי ממנו ועכשיו יש לה את הבעל הכי מדהים שיש...
אם היית חושדת שבסביבה שלך יש משפחה שיש בה אלימות, מה היית עושה?
מדברת עם הבנאדם, שיחה עמוקה וארוכה, בכי, מציעה שיבואו לישון אצלי לזמן קצר, דורשת עדכון במצב, אם לא משתפר מצלצלת למשטרה.
בהקשר לאירועים האחרונים: איך משפיעות עלייך הידיעות על הורים שרוצחים את ילדיהם?
בחילה.
השאלה האמיתית היא שאף-אחד לא שואל, היא האם הרוצח עשה זאת במודע? ואני לא מצדיקה אותו...
זו הפעם הראשונה שסיפרתי את זה בפומבי...
המסיכה שאף אחד לא מכיר אותי עוזרת לזה, רק החברות הכי קרובות שלי יודעות את זה.
למה לא סיפרתי?
חה. שאלה טובה.
כי אני מפחדת.
לגדול בלי אבא כל החיים, ולגדול במחשבה שהוא וויתר עליך לטובת עבודה בחורים נידחים בחו"ל.
שהנחמה היחידה היא מתנות לחגים לימי הולדת.
ליומולדת 6 שלי הזמנתי מעט חברות הביתה, אכלנו פיצה וחטיפים ועשינו סדנת תכשיטים.
ליומולדת 6 של אחותי מצד אבא הם שיתפו פעולה עם חברה שלה והזמינו את כל הכיתה/שכבה למתנפחים.
וכשעברתי לגור איתו לשנה אחת, הוא יצא מהבית לפני שהתעוררתי - חזר מאוחר בלילה.
הלכתי לפסיכולוגית.
ביחד גילינו שאני דפוקה, הוא שילם 400 שקל לפגישה. לא יצא מזה כלום.
כי לא יכולתי להסתכן ולהגיד לה שאני מפחדת ממנו פחד מוות, שהוא פשוט באמת יכה אותי.
הוא כמעט הכה את אימא שלי.
הוא אלים.
מפחיד.
השנה הזו הייתה השנה שבה החזקתי מספריים על היד וכמעט חתכתי.
סרטי אימה-עינויים לא הזיזו לי.
לא הרגשתי בחילה או פחד מהסרטים, זו הייתה הבריחה שלי ממנו.
דיברתי עם אמא.
ובכיתי לה שרע לי.
התחננתי שתחזור.
והיא חזרה, גם בעלה והבן שלו. בעלה אמר שהוא לא יכול לשמוע שרע לי.
זה אבא שאכפת לו. מילדים שאפילו לא שלו ביולוגית.
יום אחד כשהם היו בארץ שלחתי לה מייל שאני לא יכולה יותר, תוך שעה הם הגיעו.
ארזתי את כל הבגדים במהירות-שיא ואמרתי לאבא שלי בפנים חתומות שאני נוסעת.
כשהאוטו הגיע הוא חיבק אותי, לא שעיתי לו.
נכנסתי לאוטו בלי להגיד לו שלום.
ולמרות זאת עדיין ביקרתי אותו, עדיין הגעתי לבית הזוועתי הזה.
כי אני מטומטמת.
פחדנית.
אבל לא עוד, הוא לא יפגע בי עוד.
הוא לא יעז לפגוע בי.
כבר פנטזתי שאני יורה בו למוות עם האקדח שלו.
אף אחד לא פוגע בי! אני פאקינג חזקה.
אני מדוכאת, שונאת את עצמי, מחשיבה את עצמי לכשלון אבל אף אחד
לא יפגע בי יותר.
אף אחד!!!
כינוי:
Rhiannon
בבלוג זה
בכל הבלוגים
