מים שקטים - סיפור בהמשכים

הערת הכותבת: אם הצטרפתם לכאן עכשיו, ממליצה לכם לקרוא קודם את הפרק הראשון.

תקציר הפרקים הקודמים:

גבי, שחיינית תחרותית בת 16 המתאמנת בפנימיית הספורט נצח-און נקראת לצאת מהמים באמצע אימון הבוקר כדי להיפגש עם הספונסרית שלה, אלכסנדרה. במהלך הפגישה הבלתי צפויה, מתברר לגבי כי אלכסנדרה מוכנה לממן את התרופות היקרות להן אביה זקוק, אך זאת בתמורה לכך שגבי תסכים להשתתף במחקר ולקחת סמים משפרי ביצועים בעצמה...

פרק שלישי - פלג

"הומיאופתיה?" גבי תמהה. "זה לא הדבר הזה שהיפים לוקחים במקום לבלוע תרופות?"

"זו הגדרה מעניינת," אמרה אלכסנדרה בזמן שמני עשה כמיטב יכולתו להחניק את צחוקו. "ואכן יש אנשים שמעדיפים להשתמש בהומיאופתיה בגלל השקפת חיים קצת... היפית. אבל תני לי לספר לך למה הם עושים זאת, ואז תביני מה אני רוצה ממך בכלל."

באותו זמן ממש באולם השחייה, הנבחרת, שסיימה כולה את משחה השליחים המעייף ואת יתרת האימון שאחריו, התארגנה להליכה משותפת לארוחת הבוקר. הבנים והבנות התלבשו בסווטשירטים שבאו איתם ונכנסו לכפכפים בקצב מהיר שמונע על ידי קיבות מקרקרות מרעב.

רועי, קפטן נבחרת הבנים, התארגן גם הוא במהירות, אך בעיה ברוכסן של הסווטשירט שלו עיכבה אותו מעט. הוא לא הצליח לרכוס את הסוטשירט, עניין שהיה נחוץ לשמירה על חום הגוף בסיום האימון. רועי נאבק עם הרוכסן במשך דקה ארוכה, ומשהצליח, התחיל לדהור לכיוון שאר החבורה, שכבר עשתה את דרכה החוצה לכיוון חדר האוכל.

"רועי, חכה רגע." נשמע קולו של קספר בדיוק בשנייה שרועי עמד לצאת מהדלת.

רועי הסתובב אחורה להסתכל על קספר. הוא הבחין שלידו עומד בחור גבוה מאוד, מנומש עם זקן קצר וג'ינג'י, לבוש במכנסי ברמודה וגופיית פסים צמודה, שחשפה זרועות עם שרירים ארוכים ארוכים ונצמדה לבטן מרובעת ושרירית. ללא ספק, שחיין.

קספר סימן לרועי להתקרב אליהם. רועי פסע בחזרה אל קצה הבריכה, מתחת לקיר הלבנים החשוף. השעון הורה על שבע ורועי כבר פנטז על החביתה המימית של חדר האוכל בנצח-און. עוד קצת, עוד מעט... רועי ניסה להרגיע את בטנו הגוועת כשהגיע למולם.

"רועי, אולי אתה זוכר את פלג דנינו? פלג התאמן כאן עד גיל 19, ואז עזב לארה"ב ללמוד במכללה." אמר קספר.

"כן, בטח שאני זוכר." אמר רועי.

"היי רועי. אחלה משחה היום." אמר פלג ולחץ את ידו.

"הסתכלת עלינו?" רועי שאל.

"בטח. הברקת. כמעט כמו הבחורה שיצאה באמצע... איך קוראים לה?"

"גבי." אמר קספר, תוך שהוא מציץ במספרים ובשרטוטים שהיו משורבטים על בלוק הנייר הלבן שלו.

רועי העווה את פניו למשמע שמה.

"רועי, אתה אמנם קפטן נבחרת הבנים בפנימייה, אבל אתה יודע, עכשיו שפלג חזר לארץ הוא הולך להיות הקפטן שלנו בתחרויות הגדולות בחו"ל." המשיך קספר.

"ברור. כבוד הוא לי להתחרות איתך." רועי אמר ופנה לפלג.

"חכה חכה צעיר. מי אמר לך שאתה טס בכלל לאן שהוא?" פלג צחק.

רועי החוויר מעט והעביר משקל מרגל לרגל כדי להירגע.

"התחרות הבינלאומית הקרובה היא אליפות אסיה בשחייה," אמר קספר והתעלם מדבריו של פלג, שולח מבט רציני אל רועי. הוא הביט שוב במספרים ששורבטו על בלוק הנייר שלו. גם הוא וגם רועי ידעו שעוד מצפה להם עבודה רבה עד לאליפות. קספר סגר את בלוק הנייר, טומן אותו מתחת לבית שחיו. "לשם כמובן אנחנו מכוונים."

"ברור. ואחריה יש את האולימ..." המשיך פלג, אך קספר הצמיד אצבע לפיו והשתיק אותו: "ששש, אל תגיד את זה כל כך מוקדם. זה מביא מזל רע."

גבי יצאה מחדר המורשת של נצחיה זרקה בתחושה מבולבלת. מצד אחד, אלכסנדרה הספונסרית הבטיחה לה שתממן לאביה את התרופה היקרה שהוא זקוק לה כדי שיהיו לו סיכויים טובים יותר להחלים. מצד שני, אם היא אכן רוצה שאלכסנדרה תמלא את הבטחתה, היא צריכה גם להקריב משהו מעצמה. וזה לא סתם משהו שולי. מה שאלכסנדרה מבקשת ממנה זה לקחת סמים משפרי ביצועים, ומסתבר שיש לה ול"ישראטק" שיטה חדשה ומתוחכת לעשות כך מבלי להיתפס.

אז נניח שלא אתפס, חשבה גבי. נגיד שכל המדענים ורופאי הספורט, אלו שראו כבר הכול, הולכים באמת לפספס את המים המטהרים ואיש לא יעלה עליי שאני לוקחת חומרים אסורים באופן שיטתי. אז מה? זה עדיין לא הופך את זה למוסרי. ואם אני קובעת שיא או מנצחת כשאני לוקחת את המים. האם זה השיא שלי, או שזה השיא של הסם?

גבי פסעה בין כרי הדשא הירוקים אל עבר הבניין הראשי, בדרכה לארוחה. נערים ונערות כבר יצאו מחדר האוכל עם תיקי גב על גביהם, בדרכם לשיעור הראשון. בפנימיית "נצח-און" זה עבד כך שמתאמנים ולומדים במקביל. אז אחרי אימון הבוקר המוקדם כולם עברו לכמה שעות רצופות של לימודי בית-ספר. השגרה הייתה אינטנסיבית, ואסור היה לוותר או להזניח דבר.

כשהיא נכנסה לחדר האוכל היא מצאה מיד את חבריה השחיינים. הם היו גבוהים ורחבים מספיק כך שלא היה ניתן לפספס אותם, בטח לא כשהם ישבו ביחד בקבוצה. גבי אספה מגש מתחילת התור לקבלת המזון, שהיה ריק לחלוטין בשעה מאוחרת שכזו, וערמה עליו צלחת אותה מילאה בשאריות האוכל שנותר, בעיקר חביתה, לחם וסלט.

היא התיישבה בקצה שולחן השחיינים והחלה ללעוס במרץ, משתדלת לקלוט שבבי שיחה.

"פלג דנינו חזר לארץ." אמר רועי ודחף פרוסת לחם מרוחה בריבה אל פיו תוך כדי דיבור.

"הוא עדיין מחזיק בשיא של ה-200 פרפר, אה?" אמר שחיין אחר, ששיערו היה ארוך באמצע ומגולח בצדי הראש.

"כן. אבל שטויות. אני אדיח אותו בהזדמנות הראשונה." השתחצן רועי. "מתערב איתך."

"הופה... מישהו פה מדיף הרבה מאוד ביטחון עצמי," קול של בחורה נשמע כשקטיה, שחיינית מנבחרת הבנות והחברה הנוכחית של רועי, הניחה יד על כתפו הרחבה והסניפה את צווארו. היא הסניפה אותו באיטיות מופגנת, כך שכולם ישימו לב לאינטימיות ביניהם.

"מה שאת מריחה זה כלור, קטיה," אמר רועי, "קשה לך לזהות פשוט כי יש את זה גם עלייך."

קטיה ורועי חייכו אחד לשני והתנשקו לעיני כל השולחן.

"ההזדמנות הראשונה זו אליפות אסיה, לא?" אמר דור, הטניסאי שדיבר עם גבי כשיצאה מהאימון והיה גם שותפו לחדר של רועי. גבי הבחינה כעת כי ישב בראש השולחן, אך הוא לא יכל לראות אותה ממקומו שכן הבחורים הגבוהים הסתירו אותה.

"ההזדמנות הראשונה היא למעשה אליפות ישראל." רועי ענה.

"ומתי זה יוצא?"

"בתחילת החודש הבא."

"ואחרי זה פלג הולך לתלות את המשקפת ולחזור בבושה לאמריקה." אמרה קטיה וצחקה, ראשה נשמט ומתחפר בפינוק בכתפו של רועי, שלא יכל לכבוש את חיוכו הצחור הרחב.

"אם זה תלוי בי, זה יקרה." אמר רועי. "אם זה תלוי בו - זה יקרה גם."

חלק האנשים בשולחן צחקו. אך הצחוק נקטע כעבור כמה שניות, כאשר מגש פלסטיק הוטח בשולחן, ואחריו נשמע צלצול של סכו"ם שנחת עליו בבת אחת.

"מה קורה אחים שלי?"

כולם, כולל גבי, הרימו את ראשיהם למעלה. נשמעו רק נשימות, כל הפיות נותרו חתומים. העיניים כולן הביטו בדמות עם נמשים וזקן ג'ינג'י, אשר הביטה בהם בחזרה.

פלג דנינו.

[לפרק הבא...]

עד לכאן הפרק השלישי,

דעתכם? :)

ברכות לכל המנויים שהצטרפו בפרק הקודם,

מוזמנים לעשות מנוי גם אתם...

שלכם,

ז'ול