עד אתמול מידי פעם עלתה לי בראש המחשבה שאולי פעם מתישהו אם אני אשקול את זה, יהיה משהו בנינו.

אבל אחרי אתמול אתה בכלל לא יוצא לי מהראש!

אני ממש רוצה לשאול אותך מה זה היה, אבל אני לא מתכוונת להתחיל איתך שיחה. כן זה לגמרי האגו שלי שמשחק כאן.

אני גם לא רוצה לצאת כבדה כזאת, שצריכה להגדיר כל דבר, כי לא בא לי להגדיר דברים זה מפחיד אותי.

אבל אני רק חייבת להבין מה זה היה. למה כל הזמן החזקת לי את היד, וחיבקת אותי? ושישבתי לדבר עם חבר שלך חמש דקות שאלת אותי ישר אחר כך על מה דיברנו ומה היה? למה שנרדמתי חיבקת אותי ושכבת לידי? למה נישקת אותי?

אולי אם היו לי עוד כמה דקות הייתי מספיקה לדבר איתך.

אבל הכל היה עניין של כמה שניות עד שקראו לי שאני חייבת ללכת, טסתי משם ממש מהר בכלל לא הספקתי להגיד לך שלום.

ועכשיו קמתי עם כל המחשבות האלו שממש לא עוזבות אותי.

ובכלל, איך אני אמורה ללמוד למתמטיקה שאני בכלל לא מרוכזת בגללך??