אני כל כך מתגעגעת אלייך ששכחתי למה בכלל כעסתי עלייך.

הכי כיף לי בעולם שכל היחסים בנינו כייפים כאלו, וכל השיחות מצחיקות. אבל הלוואי שהייתי יכולה להגיד לך באמת מה אני מרגישה.

ולשאול אותך למה הברזת באותו יום, ולהגיד לך שהתאכזבתי.

אני קצת מפחדת מעצמי, כי תמיד שאני אומרת שאני לא אתקשר ולא אדבר איתך, בסוף אני מתקשרת עם התירוץ הכי עלוב רק כדי לדבר.

הלוואי שלא היית בצבא. הלוואי שהייתי יכולה פשוט להתקשר אלייך שאני מתגעגעת והיית פשוט בא, כי אתה גר ממש קרוב.

איך בכלל חשבתי שזה יכול לעבוד?

אתה מגיע הביתה פעם בשבועיים אם לא יותר, והיומיים וחצי המסכנים שיש לך בבית מתחלקים בין המשפחה לחברים, לשעות שינה, למסיבות ולקצת זמן עם עצמך.

אין לי מקום בחיים האלו. לפחות לא מקום כמו שחשבתי..

תתקשר כבר. מעצבן אחד