לפעמיים אני עדיין מוצאת את עצמי מחייכת פתאום כי נזכרתי שסיימתי ללמוד למתמטיקה, שאין יותר סופ"שים חורפיים מדכאים של חרישות לבגרויות מהבוקר עד הלילה.

ואני אוהבת שזה קורה לי, כי אני יודעת שלא משנה כמה פעמיים אני נלחצת מהמחשבה על הצבא, ועל מה הוא ייקח ממני וכמה ישתנה בחיים שלי, אני יודעת שבדיעבד גם כל הרגעים הקשים יתגמדו, ואני אהיה גאה שסיימתי עם זה, וגם שהתחלתי את זה.

כי אם לא היה לי את כל הרגעים הפחות נעימים, היותר קשים שדורשים קצת יותר התמודדות מבדרך כלל - בחיים לא הייתי מעריכה את הדברים הקטנים האלו, כמו לקום בלי שעון מעורר בשבת בבוקר, קפה חם כשבחוץ קריר, להתכרבל איתך במיטה למרות שאמרנו כבר עשר פעמיים שאנחנו קמים,

לעשות מרתון של איזה סדרה.

אני נהנת מהחיים, אני אוהבת אותם.

ועם כל הפחד שלי מכל מה שיבוא עוד חודשיים, אני אעבור גם אותו, ואני אעשה את זה עם חיוך. כי אני אזכור שלא משנה כמה קשה עכשיו, תמיד יש את הדברים הקטנים האלו להנות מהם.