אני עצבנית כי לא ככה ציפיתי שהקשר שלנו ייגמר, אני עצבנית כי מעצבן אותי שזה משפיע עליי ככה.

אני עצבנית כי הטון דיבור שלך נוראי, ואני מרגישה שאתה מקטין אותי ועושה ממני כלום, עוד אחת שהייתה והלכה. אני עצבנית כי אני מבינה עד כמה אתה רובוט, ולא בן אדם. עד כמה אתה מסוגל פשוט לקום בבוקר ולהגיד שאתה ממשיך הלאה ושאני כלום בשבילך, היסטוריה.

אני עצבנית כי אתה חושב שאני אשמה בהכל, כי אתה לא נותן לי להתבטא. אני עצבנית כי אתה היית אמור להיות זה שרודף אחריי, הרי אני בכלל לא רציתי להיות בקשר הזה מלכתחילה, פשוט רציתי לזרום קצת ולא לחשוב על כל דבר. שאמרת לי שאתה אוהב אותי, ואמרתי שאני גם, בכלל לא הייתי בטוחה בזה. מה שהייתי בטוחה זה שנהנתי מהיחס שקיבתי ממך, ונהנתי לבלות איתך, זה העביר לי את הזמן מדהים.

אני עצבנית כי האגו שלי נפגע, ועד לא מזמן לא ידעתי שהוא קיים בכלל. אני עצבנית כי אני רוצה להיות זאת שקמה והולכת, אני רוצה להיות זאת שמקבלת הודעות שאולי נפגש, אני לא רוצה להיות הצד השני יותר. 

אני עצבנית כי החלטת עכשיו שאתה זה שנפרד ממני, שלפני יומיים בדיוק אמרת משהו אחר בכלל. וכן, זה ילדותי קטנוני ולא חשוב, אבל אני רוצה להיות זאת שקמה והלכה, אני רוצה להרגיש החזקה הפעם, זאת שלמדה מכל הסיפור הזה. פרידות זה אולי הדבר שהכי קשה לי. כואב לי לדעת שהיה מישהו שרצה אותי בחיים שלו, שראה אותי במצבים חשופים כל כך, שיודע עליי המון, ועכשיו הוא לא רוצה אותי בחיים שלו יותר, הוא לא ישלח הודעות או יגיד כמה שאני מדהימה. ואני עצבנית על זה שאני מבינה שיש בי חלק שקצת תלותי בזה, זה מכעיס אותי.

אני עצבנית כי אני נותנת לזה להוריד לי את הבטחון, וזה לא צריך להיות ככה. אני עצבנית כי עם כמה שהוא לא בסדר, אני מביאה את עצמי לשיחות הנוראיות האלו כשאני מתעקשת לבוא ולהגיד מה הוא עשה לא בסדר. "אני כבר המשכתי הלאה תביני". אני עצבנית כי המשפט הפתטי הזה הפריע לי.

אני עצבנית כי אתה מעצבן.