מוזר. החיים עוברים מהר.. הסתכלתי עכשיו על תמונות ישנות, וגם אלו שצולמו ברגעים עצובים או בתקופות מאתגרות גרמו לי לחייך.

היה בחיוך הזה טיפה גיחוך, על איך הדברים שנראו לי נוראיים אז נראים לי סתמיים היום. היה בו גם גאווה, על איך התמודדתי, איך עברתי את השירות הצבאי, ואת הפרידה ההיא שנראתה לי כמו סוף העולם, איך עשיתי את כל זה ועדיין אנשים סביבי מעריכים אותי. משפטים כמו "את הלב שלנו, את הבן אדם הכי נחמד" גורמים לי לשמוח.

היה בחיוך הזה כל כך הרבה הערכה, על האנשים שסביבי. תמונה אחת הזכירה לי ששנייה לפני שהיא צולמה, סגרתי את עצמי בשירותים ובכיתי, כי רציתי להיות לבד, ולא חשבתי שמישהו יבין. אני זוכרת את חברות שלי דופקות על הדלת ומבקשות שאפתח להן, ואני הייתי מובכת ובוכה. אבל הן חיבקו אותי, ועודדו אותי. ואז ירדנו למטה לכולם, ושמענו מוזיקה, שתינו, הצטלמנו מחייכות. והנה אני מסתכלת על התמונה הזאת, נזכרת איך קמתי והכרחתי את עצמי לצאת, איך היו אנשים שאכפת להם. ועשיתי את זה, התגברתי על הכל, אני אתגבר על הכל.

תמונה אחרת, אבט"ש, חודשיים לפני שחרור, אני שבוזה, אבל דיברתי עם הבחור ההוא שהיה מעביר לי את כל השמירות. נזכרתי כמה זאת הייתה חוויה, והרגע הזה שרצתי לאוטובוס בדרך הביתה, תחושת האושר הזו לא משתווה לשום דבר אחר.

היו שם גם תמונות מכל מיני מקומות שונים, עם חברים, כשיצאתי, ושתיתי, ושמחתי. אני חושבת לעצמי, כמה מזל יש לי. 

איך אנחנו נותנים לכל דבר קטן ביום יום להשפיע עלינו, להוריד אותנו למטה או לעלות אותנו בשנייה. קשה לזכור את הדברים הטובים, את התמונות האלו.

אני עוד צעירה, אני עוד אעבור קשיים, אבל גם הרבה דברים טובים. אני כנראה אפרד מעוד הרבה אנשים שונים בין אם זה חברות או בני זוג, אבל גם אכיר חדשים. אני אצפה מעצמי להרבה, ואולי אתאכזב, אבל אני אלמד על עצמי הרבה דברים חדשים, ואפילו אשפר דברים שפחות טובים.

זה לא פייר שאתן לאחרים לערער לי את הבטחון. אני מבינה שאני בחורה עם איכויות, ואני מצדיקה את היחס שאני מקבלת מאנשים. אז למה שאקטין את עצמי בשביל אחרים? למה שאהיה בחששות לקראת כל דבר חדש? למה שלא אפתח טיפת בטחון עצמי, שארגיש שאני יכולה להתמודד עם כל אתגר?

הרי אני יודעת שאני חזקה, ואני יודעת שבשביל הרבה אנשים אני מהווה את קול ההגיון. אני יודעת ללכת לפי מה שנכון ולא לפי מה שהלב רוצה או לפי יצרים מסויימים. אז למה שלא אהווה את הקול הזה גם בשבילי?

הסתכלות על התמונות האלו גרמו לי להבין, גם החוויות הקשות ביותר נראות נחמדות בדיעבד, מכל דבר לקחתי משהו. ועד כמה שזה קלישאתי, אני יכולה להעיד שזה באמת נכון.

ואני אמשיך ליצור תמונות כאלו, כלומר חוויות כאלו, קשיים, ורגעים מדהימים. אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי בלבכות על מישהו שלא ישנה לי בכלל בעוד תקופה מסויימת, אני לא רוצה לחשוב על מה הייתי או לא הייתי צריכה להגיד, כי זה כבר נעשה, וכנראה שמסיבה מסויימת. אז למדתי מזה, ובפעם הבאה, עם הבן אדם הנכון אני אפעל בצורה הנכונה. 

לפעמיים מפחידה אותי המחשבה שאני כבר לא כזו קטנה, להחלטות שלי יש יותר משקל, אנשים שפוגעים בי משאירים כבר סוג של צלקות שילוו אותי, השאלה היא מה אני עושה מזה. הכי חשוב הוא שאוכל להגיע שאני גאה ושלמה בבן אדם שאני.

אני חושבת שאני יכולה להגיד את זה בלב שלם. נכון אקס יקר, יש לי מה לשפר, נכון אני לחלוטין לא מושלמת, אבל יודע מה היופי? אני גם לא מנסה להיות. ונכון אמא, אני לפעמיים לא מתעדפת נכון את הדברים, אבל אני לומדת מה יותר נכון לי ומה פחות.

ואם יורשה לי לדבר עם טיפת בטחון, לאנשים שסביבי יש מזל שיש להם אותי בחיים. כי אני חברה טובה, אני יודעת מה להגיד בזמן הנכון, אני תמיד אהיה זמינה, אני כייפית, אפשר לבלות איתי, אפשר לסמוך עליי. אני יודעת שיש בי איכויות שאין בהרבה אנשים, ואני גאה בזה.

רוצה להגיד את הדברים האלו בראש מורם, לא להתבייש, לא לחשוב שזה פסול להעיד על עצמי דברים חיוביים. אני לא צריכה רק לשפוט את עצמי כל הזמן.

אני הרי יפה שאני מחייכת, ועוד יותר יפה כשזה באמת מהלב. אז למה שלא אמשיך עם זה?

אני מתכוונת לצאת עכשיו, לייצר לעצמי עוד חוויות.

לוקחת נשימה עמוקה, כלום לא יטלטל אותי, אני חזקה, אני יכולה להתמודד עם אתגרים.