אז אני אכסה את העיגולים השחורים מתחת לעיניים באיפור וזה יראה כאילו אני בריאה ועירנית,

אני אקנה ערמות של בגדים ותכשיטים בכסף שאין לי וארגיש כאילו מעולם לא היה חסר לי כלום,

אני אנשק איזה טמבל ואשכנע את עצמי שאני לא באמת צריכה אהבה,

אני אמשיך לטאטא הכל מתחת לשטיח ועל פניו הכל יראה בסדר.

עד עכשיו נראה לי מובן מאליו שהנה עוד שנה-שנתיים אני כבר אהיה בזוגיות והכל יראה אחרת,

אבל אני מתחילה להטיל ספק, כל יום המחר מגיע ובכל מחר אני מגלה ששום דבר חדש לי חיכה לי שם.

איך כולם נראים כל כך מכילים ומתמלאים ורק אני מרגישה כאילו כל יום מרוקן אותי מחדש...