זאת לא סיבה לא ללכת לחדר כושר.
העיניים שלי קצת נוצצות כשאני רואה תמונות של נשים רזות ויפות.
לא המפחידות שדומות לשלדים. אבל אלה עם הרגליים המושלמות, בטן שטוחה ואיך שהוא גם חזה גדול יחסית.
ואני מעריכה את הבנות שמשתדלות לעשות דיאטה, לשמור על תזונה בריאה,לא להתפרע בלילה ולהגיד לא לחטיפים ושוקולד.

אבל אני לא מאלה שתומכות בהרעבה או מעוניינות לקרא מה וכמה מישהי אכלה היום.
סורי, לא אישי לאף אחת.
העיקר שתהיו בריאות ותאהבו את עצמכן.
לפעמים יש לי גלים של שנאה עצמית רק בגלל המראה החיצוני (נשים הצידה את השנאה כלפי האישיות ומה לא).
ואני מכריחה את עצמי ללכת להתאמן בכל הזדמנות.
ואני מיואשת מעצמי כשאני פשוט מוותרת ומוצאת דברים "חשובים יותר" לעשות בשעתיים.
ואני בחיים לא מוותרת על ממתקים, אוכל ניחומים ואלכהל.

ובהמשך לתחילת הפוסט..
תמיד שעשע אותי המשפט שצריך לחשוב על הקברנים,
שלא ישברו את גבם מכובד משקלך.

אני רוצה להיות הבחורה הזו שמצליחה לעשות להטוטים בין קריירה, לימודים, צבא, חברות,
מערכת יחסים, תחביבים, כשרונות, בריאות, משפחה, תזונה מאוזנת ומראה חיצוני מטופח.
אבל תמיד יש את השד הזה בפנים שפשוט רוצה להרוג אותי ואומר "בשביל מה? פשוט תתאבדי".
והינה נגמר לו אוקטובר.
אני לא אוהבת את זה