רק בגלל שאחרי הגעגוע מגיעה הפגישה והכל עובר... הכי כיף בעולם.

עכשיו כשאני מסתכלת אחורה על מה שהיה לי איתו. אני מצטערת על כל רגע.

מצטערת על זה ש"בזבזתי" את הנשיקה הראשונה שלי עליו.

מצטערת על אותו הרגע שהסכמתי לישון איתו ולתת לו לחבק אותי ככה.

מצטערת על הכל.

אני מרגישה רע עם עצמי. אני מרגישה מגעיל.

הוא ניצל אותי, ניצל את האהבה הענקית שלי כלפיו כדי לעשות מה שהוא רוצה.

לא היה חסר הרבה כדי שאני אסכים גם לשכב איתו... זה באמת לא היה רחוק.

מרגישה רע, מרגישה מגעיל... ממש.

אני נזכרת במה שהיה ופשוט בוכה מרוב שאני מגעילה את עצמי.