זו סיבה לשמוח ולהיות מאושרת.

כי יום שישי זה יום מיוחד.

אחרי הרבה זמן שלא ראיתי אותו הוא סופסוף חוזר!!

בקולנוע החשוך

שני אנשים שיש ביניהם הכרות מוגבלת

ישבו

וראשיהם הגיעו לידי נגיעה.

ולא היתה זאת יד המקרה.

כלל וכלל לא יד המקרה.

הוא הכיר בנוכחותה

לא אדישה לנוכחותו.

צל של הכניסיני תחת כנפך.

והיא בלבה: הכניסיני תחת כנפך.

לא נפל ביניהם ברק ורעם,

היתה ראשית

של תנועת אדמה חותרת וסמויה.

היא חשה בזאת היטב.

היא חשה הפתעה.

היא קמה ויצאה.

בכל פעם מחדש אני מופתעת משיעורי ספרות. כל פעם המורה מביאה שיר או סיפור שאיכשהו מזכיר לי את המצבים שאני הייתי בהם פעם בהשוואה לאיך אני היום.

היום למדנו את השיר גרוויטציה של דליה רביקוביץ', השיר מספר על שניי אנשים שלא מכירים כל כך אחד את השנייה ויש איזו משיכה בין השניים. מצד הגבר מדובר במשיכה מינית בלבד ואילו האישה מחפשת משהו אחר, היא מחפשת את האהבה ואת הרגש, את החום.

הוא מדבר על "צל של הכניסיני תחת כנפך" מה שמראה על משהו חלקי ולא ''אהבה'' במלואה, והיא לעומתו רוצה "הכניסיני תחת כנפך" בלי שום צל. היא רוצה את האהבה במלואה.

אך בסוף היא קמה והולכת,היא מרגישה שהוא לא רוצה אהבה אמיתית, שהוא רוצה רק משהו מיני. והיא בתור אחת שרוצה קצת יותר (קצת הרבה יותר) לא מוכנה להתפשר על משהו חלקי.

זה גרם לי לחשוב על אותו אחד שהייתי איתו בקשר במשך כמה חודשים טובים. מהרגע שהתחלנו לדבר הייתה לי הרגשה טובה לגבי הקשר, רציתי שהוא יאהב אותי. הייתי בטוחה בהתחלה שיש משהו עד שלאט לאט שמתי לב שהוא רוצה את ה"צל של הכניסיני תחת כנפך" הוא נמשך אליי מבחינה מינית, הוא הסתכל עליי כאובייקט מיני וכל מה שעבר לו בראש כשהיינו זה מזמוזים ואיך אני מכניס אותה למיטה. ואני.. פעם ראשונה שבאמת אהבתי מישהו ורציתי שהוא יאהב אותי, יחבק אותי ויהיה מישהו שיגונן עליי, קלטתי שזה לא זה ופשוט הלכתי.

והיום כשיש לי משהו אמיתי, כשיש לי מישהו שאוהב ולא רק במובן המיני, אוהב באמת, אני לא אקום ואלך. אני אחזיק את האהבה הזו בכל מחיר, אדע שלא משנה מה יהיה - הוא שלי, רק שלי, וזה פשוט מדהים.

אחחח.. שיעורי ספרות.